החפיפה שלי

לקראת העבודה במקום החדש, לקחתי חופש על מנת שאוכל ללכת ולחפוף שם ולהכיר את העבודה ואת האנשים, כי אחר כך אשאר לגמרי לבד.

לפני שבוע נגשתי למקום על מנת לקבוע עם העוזבת זמן מתאים. אמרו לי שהיא כועסת על שהעזיבו אותה ושהיא אמרה שתשתף פעולה למרות זאת ותבצע חפיפה מסודרת למרות כעסה.

כשנכנסתי אמרתי שלום בקול רם, היא ישבה עם הראש במסך המחשב, אפילו לא הרימה את העיניים ומלמלה איזה שלום חלש.

לא נורא. שאלתי אותה לשלומה, מסרתי לה דרישת שלום מדומיינת ממישהי שהיא מכירה, על מנת לשבור את הקרח. לא עזר לי במיוחד. היא לא הרימה את הראש.

-מתי יתאים לך שאבוא לחפיפה, שאלתי, אני יכולה לבוא בימים א', ג', ה' באיזה יום את רוצה שאבוא?

-יום אחד זה לא מספיק! היא זעפה.

-בסדר, אני יכולה לבוא בעוד יום, אפילו בשלושת הימים, מתי מתאים לך? באיזה שעות יותר רגוע פה? מתי יהיה לך הכי נוח?

-אין פה שעות נוחות, אין זמן מתאים, תמיד לחוץ פה!

-אז מתי את רוצה שאבוא?

-תבואי מתי שאת רוצה!

-אם כך אבוא ביום שלישי בשעה שאת פותחת.

-זה לא מספיק זמן!

-את רוצה שאבוא גם ביום ראשון?

-תבואי מתי שאת רוצה!

– או קיי, להתראות בשבוע הבא.

 

הלכתי ואמרתי לעצמי שקורה שמישהו כועס מאד, אבל ככה לא אצליח לקבל ממנה כלום. בכל מקרה אני אנסה, היא לא מענינת אותי. אותי מענינת העבודה שאני צריכה ללמוד לפני שאני מתחילה.

לאחר יומיים התקשרה אלי המתאמת במקום ושאלה אותי האם אני מתכוונת לבוא לחפיפה, כי העוזבת התקשרה להתלונן שאני לא באה לחפיפה.

הסברתי לה שסוכם שאבוא השבוע ותארתי לה את התנהלות העינינים. הבטחתי שאין שום בעיה להגיע גם ביום ראשון ואכן אעשה את זה.

 

אתמול הגעתי, נכנסתי ואמרתי שלום.

היא שוב ישבה ליד המחשב, עיניה נעוצות במסך בריכוז שאין גדול ממנו. חיכיתי כמה דקות שתסיים את העבודה המאומצת, אבל משחלפו הדקות וראיתי שאין שום סימן לתנועה התחלתי להסתובב בעצמי בין החדרים. כיוון שלא קמה מהשולחן שאלתי אותה שאלות תוך כדי בדיקת החדרים. מאיפה את מזמינה דברים? מה הנוהל המסויים שאת עובדת לפיו. כל מי שנכנס לחדר השני חייב לעבור בחדר שלך?

התגובות שקיבלתי היו בנימה תוקפנית, בטווח שבין נזיפה לצעקה.

-לא, אני לא מזמינה מהמקום ההוא! אני כן, אבל רק בדרך מסויימת, ככה זה פה, מה חשבת לעצמך שבאת לפה? ככה זה פה!

-כן, עוברים בחדר שלי? אז מה? יש דברים יותר גרועים מזה! אפשר לחשוב! תתרגלי! מה את חושבת שאני לא התרגלתי?

 

אחרי כמה דקות של הסתובבות נגשתי אליה וביקשתי מידע על הדברים החשובים שאני צריכה לדעת.

-תשאלי את המתאמת!

-אני שואלת אותך, את זו שעובדת פה.

היא פלטה את מידע חלקי במלמול ובמהירות כל כך גדולה שלא הצלחתי להבין או לרשום , הייתי צריכה לבקש ממנה לחזור על המידע שוב ולאט על מנת שאוכל לרשום משהו.

היא מלמלה משהו על זה שהיא עסוקה נורא.

-ביקשתי ממך שתגידי לי מתי את פנויה ומתי את יכולה לעשות חפיפה, אם זה לא נוח לך עכשיו תגידי לי מתי כן לבוא.

-אף פעם אין פה זמן! תמיד לחוץ פה!

– אני מבינה, תודה רבה לך ושלום.

 

יצאתי כועסת, ממש כועסת. באמת שלא אני פיטרתי אותה, ולא פיטרו אותה בגללי ואין שום סיבה בעולם שתוציא עלי את כל הגועל שלה.

בערב התקשרה אלי המתאמת ואמרה שהמפוטרת הרגישה לא טוב עם מה שהיה וביקשה שאבוא מחר ושנעשה חפיפה כמו שצריך.

הסכמתי לבוא שוב. אחרי הכל מה שחשוב לי זה לקבל את כל המידע שרק אצליח לשאוב. המתאמת הבטיחה שתהיה גם היא שם על מנת למנוע חזרה של ההתנהגות הגועלית. אני לא יכולה להגיד שאני שוות נפש, אבל אני אלך בכל זאת.

 

 

 

23 תגובות בנושא “החפיפה שלי

    1. היא ממש לא בסדר, חד משמעית, היו לה לפחות שתי אפשרויות בוגרות: או להגיד שהיא לא מסוגלת לעשות חפיפה כי היא פגועה מידי ולא מרגישה שהיא מסוגלת לתת מעצמה למישהו אחר, או להתארגן על עצמה ולנהוג בצורה קורקטית, לא ביקתי ממנה שתהיה חברה שלי, רק שתהיה מנומסת ותבצע את מה שהתחייבה לו.

      אהבתי

    1. זה מחר וזה מעסיק אותי מאד, אני חוששת להגיע כבר במגננה או (מה שיותר גרוע) מוכנה למתקפה אם היא רק תעיז לחזור לדפוס ההתהגות הבלתי נסבל הזה.
      אני מרגישה שהתנהגתי בצורה הכי מנומסת ומבינה שאפשר. מעבר לזה אני לא מוכנה לקבל יותר מהשטויות שלה.

      אהבתי

      1. היא שיתפה פעולה, מסתבר שהיא בלגניסטית לא קטנה, ואולי היא יודעת לא רע מה היא צריכה לעשות, אבל בהחלט לא יודעת למסור את זה הלאה, כנראה שאצטרך ללמוד לבד בכל מקרה.
        בזבזתי שעה וחצי, רובה בהמתנה שהיא תמצא את הנייר הזה והדף ההוא שתלך מפה לשם ותנבור בערימות של ניירות, בסוף התייאשתי והלכתי.

        אהבתי

    1. היא ניסתה. אתה יודע שזה לא יעיל לצעוק על מישהו שלא מגיב לצעקות שלך?
      להבדיל ממנה הייתי מאד מעשית ומאד לא אישית.
      אני כועסת עכשיו כי לא מתחשק לי לבזבז נסיעה ושעות מזמני הפנוי על השטויות שלה ואני כועסת כי אני מפסידה מידע חיוני מאד. 

      אהבתי

  1. ההיגיון המעוות שציוות אותך עם זו שאת אמורה להחליף כשהיא פגועה ולא משתפת פעולה הוא האשם בכל המצב. יש מצב שהיא תאמר לך דברים הפוכים כדי לחבל בעבודה שלך ובמקום כולו מתוך תחושת עוול גדולה. אני לא הייתי סומכת על אף מילה שלה. האם אין מישהי אחרת שממשיכה בארגון שתוכל להכניס אותך לעניינים? ואם אין, באמת שצריך גורם מתווך, ומקווה שנוכחות המתאמת סייעה. בקיצור, תסבוכת…

    אהבתי

    1. כנראה שנוכחות התאמת סייעה, או שהיא התעשתה, כי היא ניסתה, מאד ניסתה למסור לי דברים. כפי שכתבתי לחגית, היא מאד לא מאורגנת ורוב הזמן התבזבז על חיפושי ניירות שהיא רצתה להראות לי.
      בסוף התייאשתי מחוסר הארגון שלה שעשה לי סלט במוח והלכתי.

      אהבתי

    1. היום היה מוצלח יותר, בעיקר ברמת הכוונה, היא התכוונה למסור לי דברים, מעשית זה פחות הצליח.
      היא אפילו הציעה שאתקשר אליה אם יהיו לי שאלות בהמשך. לא נראה לי שאעשה את זה. לא נראה לי שהיא מספיק מאורגת כדי לדעת להסביר דברים בשלט רחוק.

      אהבתי

  2. היא איכסה וגם פיכסה וגם לא מגיע לך!
    אם זה היה קורה לי הייתי מנסה לחשוב ככה: נכון, לא נעים לספוג התנהגות מגעילה של מישהו, ועוד יותר לא נעים, לא פייר ומקומם לספוג התנהגות כזאת בלי כל סיבה והצדקה. אבל… מי אני מעדיפה להיות? זאת שצועקים עליה או זאת שכל כך ממורמרת עד שמשפריץ לה המרמור החוצה? כן…

    אהבתי

    1. אני רוצה לקוות ש
      א. לא אהיה כל כך ממורמרת אף פעם, זה ממש לא נעים.
      ב. שאם במקרה כן אהיה שלא אוציא את זה על מי שלא אשם. 

      בכל מקרה, מאד הבנתי אותה בפעם הראשונה ורוב הפעם השניה שהייתי אצלה. אבל לקראת סוף הפעם השניה זה כבר עלה לי על העצבים לגמרי, כי יש גבול לכמות הרפש שאני מוכנה לקבל ממישהו אחר וגם בגלל שהיא עברה את גבול ההגיון והאמפתיה שלי.
      היום היא התשדלה בכל כוחה למסור לי דברים ואני שמרתי על ריחוק ועניניות, מי שנכווה ברותחין…

      אהבתי

      1. עובדי מדינה ואנשים שכבר לא אכפת להם. היא יוצאת לפנסיה, מה אכפת לה? זה לא שהיא צריכה לעשות רושם טוב על המעביד הבא.
        היא רק שכחה שאנחנו גרות באיזור קטן מאד ושכולם מכירים את כולם ושלכל אחד יש מה להגיד…

        יאללה, היה ונגמר, עכשיו יתחיל החלק הקשה של ההיקלטות.

        אהבתי

  3. אוי, כבר עדיף להשאר בבית עם שמפו ריחני ומרכך פרחוני ולעשות חפיפה  לבד. מה זה, זה.  (איזה קטעים איתי אה?)

    זה בסדר, אני סומכת עלייך שצ’יק צ’ק תקלטי לבד מה מזמינים ממי, מאיפה עוברים, ממי נזהרים, ומהיכן לעזעזל משתינים כל הדגים. ממילא הדברים הבאמת חשובים לא יגיעו ממנה. אם היא היתה יודעת אותם לא היית מחליפה אותה שם:)

    אהבתי

    1. למזלי אני חוזרת "הביתה" ואני מכירה לא רע את ההתנהלות המקומית ויש לי קשרים וחברות שששות לעזור לי.
      יהיה בסדר.
      בעוד שנה יהיה קל יותר.
      בעוד שנתיים אפילו יותר.

      ככה זה בעבודה שלי. לא נורא, אני באמת מקווה שזה המעבר האחרון שלי להמון המון המון זמן.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s