הקביעות בסכנה

כמה התלבטתי והתחבטתי עד שלבסוף בינואר השנה עזבתי עבודה קרובה, נוחה ומשתלמת יחסית עבור הקביעות המוצעת בעבודה רחוקה מהבית, בסופו של דבר הבטחת הבטחון והקביעות הכריעה ואני עשיתי את הצעד.

העבודה החדשה מחולקת לשניים, מקום אחד תענוג, כולו שלי, נעים ונחמד, פנינה אמיתית.

המקום השני דרש ממני להשתלב בצוות ותיק מאד ולמצוא את מקומי במשבצת קטנה ונעליים גדולות של קודמתי לתפקיד (נעליים גדולות בהכרח, כי התרגלו אליה ועבדו איתה המון שנים ורגיל זה נוח). לא נורא, אמרתי לעצמי. כבר הייתי במקום הזה כמה פעמים בחיי והסתדרתי בסופו של דבר לא רע. חייבים להיות אופטימיים כשעושים צעד כל כך משמעותי.

מינואר עד היום עברו עשרה חודשים בערך והתחושה שלי היתה שבסך הכל זה פחות נורא ממה שחשבתי שיהיה. הנסיעות ארוכות עד אימה ומוסיפות שעתיים ליום העבודה שלי. מקצרות את השעות הפנויות שלי למעט מאד וגורמות לי לסיים את השבוע מותשת וכאובה כולי מרוב עייפות, אבל היי, אף אחד לא אמר שיהיה קל. והנה הבטחת הבטחון שבקביעות הולכת ומתקרבת בצעדי ענק, תיכף כשיגיע חודש ינואר ותושלם שנת עבודה.

 

 

והנה לפני שבוע צפה ועלתה איזו דרישה חדשה שלא נאמרה קודם לכן ושלפיה אני צריכה לעבוד שעות אחרות מאלה שאני עובדת היום, רצוי בערב, או ביום שישי. זה התחיל כבקשה רגילה- נתקלנו בדרישה חדשה בעבודה, זה התחום שלך, את צריכה לתת מענה ולשנות את שעות העבודה שלך.

אבל אני לא יכולה, הסברתי. אני יוצאת כל יום קצת אחרי שש בבוקר מהבית וחוזרת בסביבות שש בערב הביתה. אין לי עוד ערב להוסיף, אין עוד שעות שאוכל לעבוד בהן. וכיוון שאני עובדת כל כך הרבה שעות במהלך השבוע אני לא יכולה לבוא ביום היחיד שבו איני עובדת. מה גם שזה יום קצר ואין בו מספיק שעות כדי לכסות את שעות העבודה שאני צריכה לתת, עשינו את סידור העבודה בתחילת העבודה ולפיו תאמתי את שאר מקומות העבודה שלי (שלושה במספר) ואני לא יכולה לפגוע במקומות אחרים רק כי פתאום השתנו הדרישות שלהם.

 

ולפתע, כאילו נפתח איזה סכר, זו שעובדת איתי התחילה להגיד כמה שזה לא בסדר שהחדר שלי ממוקם לה באמצע הדרך ושהיא לא אוהבת לעבור דרכו, ושנורא מפריע לה שכשאני עובדת בתחום שלי אני לא פנויה לעזור לה, ושהקודמת עבדה שלושת רבעי שמרה ומישהי אחרת בכלל עשתה את התחום שלי ואני עובדת חצי משרה שכוללת את התחום שלי!

סליחה שאני חיה. באמת. כי כל טענה וטענה שפה היא באשמתי המלאה.
מה שהכי נורא לי בכל הסיפור הוא שאותה מתלוננת לא הוציאה מילה אחת של תלונה וטענה למרות שישבנו כמה וכמה פעמים במהלך החודשים ודיברנו בדיוק על זה. אם יש בעיות או אי נוחיות שאפשר לתקן. כדי שיהיה נעים לעבוד יחד.
לא, לא. הכל בסדר, אין לה שום טענות. זו היתה התשובה תמיד. 

 

הרגשתי כל כך נורא שהחלטתי לא ללכת לעבודה בתואנה של מחלה ביום חמישי (מה שמעולם לא עשיתי קודם, מעולם) היום חזרתי לעבודה וגיליתי שאלה שעובדות איתי פנו לממונים עלי (ועליהן) בכל הדרגים להתלונן שאני לא מוכנה לעשות שינוי. היום כשהגעתי לעבודה התחלתי לקבל הזמנה לשיחות בירור.

אושר גדול מאין כמוהו.

 

כיוון שאני לא יכולה לעשות שינוי כפי שהם דורשים (כן, בדקתי והזזתי וציירתי טבלאות עם שעות ושמות של מקומות ומה לא) אני מניחה שזה רק עניין של זמן עד שאאלץ לעזוב את העבודה הזו. והבעיה היא לא בעזיבה, אני לא מעונינת לעבוד עם כאלה אנשים בכל מקרה ואני לא מרשה לעצמי להרגיש כלכך גרוע בגלל עבודה בכל מקרה, רק שאני רואה את הקביעות מתמסמסת ונעלמת לנגד עיני אחרי שכמעט כמעט הגעתי אליה.

גם איבדתי עבודה שהיתה לי נוחה וטובה ומשתלמת וגם אולי לא אשיג את מטרת הקביעות.

 

אין ברירה, ממחר אני אתחיל לחפש עבודה חדשה.

איזה יאוש.

 

16 תגובות בנושא “הקביעות בסכנה

  1. זהו? כל כך את בטוחה שזה סוף הסיפור ופסו כל הסיכויים?

    משום מה חשבתי שכל המקומות השונים הם אותה עבודה ותחת אותו מעביד. אני מבינה שטעיתי וזו רק העבודה האחת הזו שבה יש קביעות?

    אני שואלת ברצינות לא בציניות מה יש בה בקביעות הזו שהיא כל כך נכספת? 

    ולעצם המצב, אני משערת שזה הזמן לאמץ את המשפט ש"חמישה אחוז מהחיים זה מה שקורה לנו ושאר תשעים וחמישה אחוז זה מה אנחנו עושים עם אותם חמישה אחוז"
    איכשהו אני סומכת עלייך ועל הגישה שלך לחיים שאת תצאי מזה בסדר ובסופו של דבר תביטי אחורה ותגידי "וואי איזה מזל." 

    אהבתי

    1. למעשה, גם המקום עבודה הפנינה יכול לתת לי את הקביעות המיוחלת, אבל אני עובדת שם כל כך מעט שאהיה חייבת למצוא מקום עבודה שיאפשר לי משכורת נורמאלית ולא בטוח שאצליח להחזיק את שניהם.

      למה הקביעות מיוחלת? בדיוק בגלל מה שקורה עכשיו. הקביעות לא תאפשר לפטר אותי. היא תתן לי בטחון שלא קיים בחיים שלי עכשיו.

      אהבתי

  2. מאחר ולא הסברת מה בדיוק את עושה ובמה את עובדת קשה לי להגיב בצורה אינטיליגנטית אבל נראה לי מזעזע שאת מבלה כל כך הרבה זמן בעבודה או בנסיעה ממנה ואליה.

    אהבתי

  3. למיטב ידיעתי שינוי שעות עבודה זה הרעת תנאים, ואי אפשר להכריח אותך להרע את התנאים שלך. יכול להיות שכל הנשמות הטובות שמקיפות אותך שם ייאלצו לשאת בשעות הנוספות אם את לא תתנדבי  לקחת אותך על עצמך ומהמקום הזה מגיעות התלונות?

    בכל מקרה – חיבוק חזק. תחזיקי מעמד. 

    אהבתי

    1. הנשמות הטובות לא יכולות לעשות את העבודה שלי. אני אומניבורית תעסוקתית, או עובדת ורסטילית. לא כל אחד יודע לעשות דברים שאני עושה.
      לדעתי התלונות באות רק משום שאני לא זו שעבדה לפני. כשאת עובדת המון שנים עם אותו אדם ואת מתרגלת אליו, קשה להחליף את השטיקים שלו בשטיקים חדשים של מישהו אחר. זה משהו שצפיתי ושנתקלתי בו בעבר. ותמיד הצלחנו להתמודד אחרי תקופת מעבר. אבל פה זה לא קורה. אין שום נסיון אמיתי להתמודד עם משהו.

      אהבתי

  4. תבדקי מה אומר החוזה שלך. הם לא יכולים סתם להוסיף לך ככה שעות. ואם מתנכלים לך זו גם עילה לתביעה. אבל את צודקת. מי רוצה להישאר בכוח במקום עם אנשים דוחים?
    את חושבת שזה מכוון? שהם לא רוצים לתת לך קביעות ולכן קצת לפני מתחילים לעורר בעיות?
    לגמרי באסה.

    אהבתי

    1. לא, הם לא יכולים להוסיף לי שעות עבודה ואני לא רוצה לעורר מהומה ולעשות לעצמי שם של עושת צרות. 
      הם מאד רוצים אותי, הם יודעים שאני טובה במה שאני עושה.
      בתכלס, הם ירדו היום מהעץ הגבוה והתנצלו.

      נראה שלבנתיים ההמולה נרגעה…. נראה מה יהיה אחר כך.

      אהבתי

  5. זה מזכיר לי למה אני אוהבת לעבוד עם ספרים.
    מהמקום שלי אני שותפה גדולה ללבטים, החששות והאכזבות האלה שאת מתארת. הקביעות פתאום אי אפשר לזלזל בה- בכל זאת אנחנו כבר לא בנות עשרים, מצד שני הנסיעות ותנאים שונים מוציאים ת’נשמה, והאנשים- האנשים… לבוא לעבודה בדיכאון מהידיעה שתעביר בהרגשה זיפת את היום- זה הדבר ששובר בסוף…. אין לי עצות חכמות. אני מחכה לעידכונייך ומחכה שהמצב ישתפר- לכאן או לכאן (בעבודה זו או אחרת).
    חיבוק חם ומחזק. 

    אהבתי

    1. מזל שאני אוהבת את העבודה שלי. מזל שלא משנה באיזה מצב רוח אגיע לעבודה, בתשעים אחוז מהפעמים יהיה משהו שיעלה לי חיוך על הפנים.

      היום הדברים התחילו להשתפר, הם ירדו מהעץ והתנצלו ולבנתיים הכל נרגע.
      נורא בא לי לעזוב הכל ולפתוח בית קפה.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s