דוגמנית ומכונית

מאז הזזת השעון לשעון חורף וקיצור שעות האור בערב לאפס, אני יכולה לצאת להליכה רק בימים שבהם אני נמצאת בבית בארבע וחצי, כי שעה אחר כך זה כבר חושך מוחלט, למרבה הצער יש רק יומיים ודאיים שבהם אני בבית בשעות האלו – שישי ושבת. לכן, למרות שזה פחות נוח ופחות מתחשק, אני יוצאת להליכה בשישי אחר הצהריים.

 

אתמול תלם הביע נכונות ללכת איתי וקבענו להפגש אצלי ולצאת לדרך בזריזות כי יום שישי ואין זמן, צריך להספיק דברים.

תלם הביא איתו את הכלב המטופש שלו ולכן גם הדוגמנית הצטרפה בחפץ לב. פחות או יותר חפץ לב, היה איזה שלב שהיא נעמדה וחיכתה שאעלם לה מהעיניים כדי שתוכל להסתובב ולחזור הביתה, כמו שמידי פעם היא מצליחה לעשות. לא הפעם. הפעם תפסתי אותה בקלקלתה וקראתי לה להתקדם. חבל.

 

הלכנו לנו על הכביש הישן, זה המסלול הקבוע שלנו, אני אוהבת ללכת בו מהרבה סיבות ואחת מהן היא שיש בריכות דגים בדרך והדוגמנית יכולה להכנס להתקרר בהן, זה חשוב כי היא בת לגזע כל כך מטופש שיכולת הקירור העצמי שלה לא מספיק למאמצים כמו אלה שנדרשים ממנה בהליכה של שעה (או לטמפרטורות הגבוהות של הארץ), היא אמנם גם לא יודעת לשחות אבל היא נכנסת למים הדלוחים עד לגובה החזה ומתקררת בהנאה שאין שניה לה.

אחרי האגם ירדנו חזרה לכביש הישן והמשכנו במסלול.

 

מולנו באה מכונית, איזה טנדר של דייגים שבא לעשות סיבוב ולראות שהכל בסדר לעת ערב.

הדוגמנית, אם לא ציינתי את זה עד כה, לא סובלת מעודף שכל ויש מספר גירויים שאין לה שום יכולת לעמוד בפניהם. רכב נוסע מהר זה אחד מהם. לא משנה כמה אקרא לה ואצעק עליה. כמה עשרות פעמים הלכתי עם רצועה ותיקנתי אותה בכל פעם שניסתה לרוץ אחרי מכונית. יש דברים שפשוט לא נקלטים בשכל הקטן מאד שלה.

 

היא פרצה בריצה לקראת המכונית וברגע שחלפה על פניה הסתובבה והתחילה לרוץ אחריה. למעשה לצידה, כי היא רצה מהר מאד והיא לא נסע במהירות מירבית. קראתי לה וצעקתי עליה והיא כמובן לא שמעה אותי.

המכונית התרחקה במהירות והדוגמנית נעלמה לי מהעיניים.

זה קורה לפעמים שהיא מתעכבת באיזה מקום וחוזרת מתנשפת ומתנשמת.

בכל זאת הסתובבתי שוב ושוב לחפש אותה ולא חיכיתי להתנשפויות הרגילות שמבשרות על חזרתה.

בסופו של דבר ראיתי אותה צצה מהשיחים בצד הדרך ורצה חזרה אלינו. היא היתה מאחורינו והיתה לה הרבה דרך להשיג אותנו.

כשהגיעה אלינו בסופו של דבר משהו לא נראה לי בסדר, משהו בהליכה שלה לא היה כרגיל והיא גם היתה מלוכלכת כאילו התפלשה באדמה.

עצרתי את תלם והשכבתי אותה על הדרך.

 

לא היה נדמה לי. בכלל לא. היא באמת לא הלכה כרגיל. אפילו לכלבה מטופשת כמו הדוגמנית קשה ללכת כרגיל עם שתי רגליים משופשפות ומדממות. זה מה שקורה כשמכונית עולה עלייך אחרי שרצת אחריה ונכנסת לה מתחת לגלגלים.

הבטן נראתה נקיה יחסית משיפשופים ורכה למגע לכן הערכתי שהיא לא נפגעה בבטן. הרגליים לא נראו שבורות וגם לא האגן, אבל בכל זאת לא הייתי בטוחה במצבה כי היא היתה בשלב שבו האדרלנין עדיין רץ בדם. לכן הכרזתי על סיום ההליכה, והתקשרתי למישהו שיבוא לקחת אותנו. לא רציתי שתלך עד לבית, שניים וחצי קילומטר.

 

הוטרינר הרגיל לא היה באיזור ולא היה יכול לקבל אותנו לכן פניתי לאחד אחר שהסכים לקבל אותנו מיידית. 

נסעתי קודם כל הביתה ורחצתי את הדוגמנית האומללה, כדי להפחית את סכנת הזיהום, על עצמי לא חשבתי עד שהגעתי לוטרינר ונזכרתי שאני מיוזעת ובטח לא מריחה כמו גן שושנים אחרי ההליכה. לא חשוב, שילמתי לו כל כך הרבה כסף שנראה לי שאפשר לכלול את ההופעה המרשימה שלי במחיר.

הוטרינר אמר שהיה לה המון מזל ששום דבר לא נשבר והבטן נראית בסדר למרות שהקיאה כמה פעמים, שלא צריך לתפור את הפצע הכי גדול, שאני אתן לה אנטיביוטיקה ומשככי כאבים ושאשגיח עליה בימים הקרובים ושבאופן כללי היא תהיה בסדר.

 

הבוקר היא קמה צולעת ונוקשה, למרות הכדורים נגד כאבים שהיא מקבלת היא נראית אומללה.

היא שוכבת לה על המיטה שלה, עצובה וסובלת. הפצעים שלה נראים הבוקר קצת יותר טוב ובעיקר בלי סימנים של זיהום, אבל יעבור עוד זמן לפני שתוכל לחזור וללכת איתי.

 

 

הוטרנינר אמר לי שאל לי לצפות שהיא תלמד לקח ותיזהר ממכוניות.

הכלבים האלה, הוא אמר, כשדחסו להם את האף פנימה לא השאירו מקום למוח.

 

28 תגובות בנושא “דוגמנית ומכונית

  1. אוי ואבוי

    גם הכלבים שלי רצים לפעמים אחרי מכוניות וגרוע מזה, אחרי אופניים.

    זה מסוכן ומאוד מרגיז והורס לי את הכיף של הטיול

    מתי הם ילמדו להפסיק לעשות שטויות כאלה?

    אהבתי

    1. הכלב של תלם רץ אחרי אופניים ואנחנו ערניים מאד  במהלך ההליכהכדי שלא יפיל אף אחד. הדוגמנית, לפחות את זה היא חסכה לי. אופניים לא מענינות אותה.

      נראה לי שהדוגמנית לא תלמד אפילו מזה 😦

      אהבתי

  2. אוי,  מסכנונת.  אף פעם לא גידלתי כלב ולא הייתי מודעת לכל בעיות הגידול.  היא מזכירה קצת את פו הדוב,  שעליו נאמר שהוא דוב בעל מוח קטן מאוד.  אבל בכל זאת הוא חמוד,  וגם היא.  
    שלומות מהירות!

    אהבתי

    1. גידול כלב טומן בחובו תגמולים אין ספור, אין גבול לשמחה ואהבה ובריאות פיזית ונפשית שכלב (או חתול או כל בעל חיים לטיף) מביא איתו הביתה.

      הצד השני הוא שגידול בעלי חיים כרוך גם בהוצאות כספיות לא קטנות ובכאבי לב לא מעטים. 
      ועדיין, לא הייתי מוותרת על אף רגע. הנה עובדה יש לי שתיים…

      תודה

      אהבתי

  3. החלמה מהירה לדוגמנית.
    לפחות הוטרינר לא ניצל את המצוקה שלך …
    לפני חודש מישהי סיפרה לי שהיא נסעה לוטרינר בחירום אחרי שהכלב שלה נפגע ממכונית חולפת. הייתי אצלה בדיוק כשזה קרה וראיתי את הכלב. הוא נפגע ברגל קדמית ודימם מעט, ממש לא משהו קריטי. זה היה בשעות הערב והיא פנתה לוטרינר היחידי שהיה זמין, והוא ניצל אותה באופן מחפיר. גם שיקר לגבי הפציעה וגם גבה ממנה המון כסף על שירותים שהוא בכלל לא נתן לה. יש אנשים חארות.

    אהבתי את המשפט האחרון בפוסט 🙂

    אהבתי

    1. על הדלת של המרפאה של הוטרינר כתוב שביקור אצלו עולה באופן בסיסי מאה שקלים ועל זה מתווספות הוצאות נוספות כמו בדיקות דם, צילומי רנטגן, תרופות וכמובן זמן טיפול.

      לא יכולה להגיד שהוא ניצל אותי, אולי בגלל שהוא מכיר אותי מהעבר, (היה לי כלב שהסתבך עם דמודקס ולא הצלחנו להציל) ואולי בגלל שאני מכירה היטב את הוטרינרית שעובדת איתו ואולי סתם בגלל שהוא בן אדם טוב ביסודו.

      בנוגע למשפט האחרון, טוב אני התחלתי ואמרתי שאין לה הרבה שכל, אבל שהיא מפצה על זה בהמון קסם אישי 🙂

      אהבתי

  4. קשה לי עם טפשות, אפילו של דוגמניות . ובסוף את משלמת את המחיר. בכל אופן, יכל להגמר הרבה יותר גרוע. ככה הרי תמיד אומרים אחרי כל תאונה לא? ’איזה מזל גדול היה לו, רק שבר את האגן וסדק צלע, יכל למות בקלות…’ בית החולים מלא בניצולי תאונות שהיה להם מזל גדול מאוד.

    אהבתי

    1. יש הבדל בין טפשות של אנשים לטיפשות של כלבים. ובכל מקרה, היא כל כך מלאת אהבה ושמחת חיים שזה מפצה על הכל.

      היתה לי כלבה שנפגעה בתאונת דרכים ונאלצנו לכרות לה רגל אחורית, היא חיה עם שלוש רגליים במשך שלוש עשרה שנים, ושוב להבדיל מבני אדם, ברגע שהחלימה, היא לא ריחמה על עצמה ולא חשבה שהחיים שלה דפוקים, היא פשוט חייתה חיים ארוכים וטובים והיתה נאהבת ומטופלת ומוגנת עד יומה האחרון. אז כן, היה לה מזל וגם לי שאהבתי אותה אהבת נפש והרווחתי איתה עוד שלוש עשרה שנים ארוכות וטובות.

      אהבתי

  5. וואי איך נמעך לי הלב עם התיאור והתמונות. זה כמו ילדים כשהם חולים וזרוקים עם חום וחלשים ואנחנו רק רוצים שיחזרו להיות משתוללים ומציקים ורעשניים וקופצניים כמו קודם. איזה מזל שזה לא רציני. אני מקווה שהיא תתאושש במהרה.

    אבל פועה מה עושים בעתיד? אם באמת כמו שהוטרינר אומר הם לא לומדים לקח אז איך מונעים שזה לא יגמר רע? יש איזשהו פיתרון?

    אהבתי

    1. איך נצבט לי הלב בכל פעם שהיא קמה בקושי וצולעת על שתי הרגליים האחוריות (האחורית הימנית כואבת יותר), אבל יש לה תאבון ואחרי שנתתי לה כדור נגד כאבים לקחתי אותה לסיבוב בחוץ והיא אפילו ניסתה לרדוף אחרי איזה חתול. אחר כך דילגה לסירגין על הרגל הכואבת יותר…

      אני שוברת את הראש מה היה אחר כך. ללכת עם רצועה בשטחים הפתוחים האלה שמזמינים ריצה ושחיה ורדיפה אחרי שפיריות זה צער גדול. אני באמת לא יודעת מה לעשות איתה.
      הכלב של תלם נוטה לרדוף אחרי רוכבי אופניים, אז הוא מאד עירני לרוכבים, אולי אני צריכה להיות יותר עירנית ולעצור אותה לפני שהיא פוצחת באמוק רדיפה, כי אז היא לא שומעת אותי יותר. רק שלא תמיד אני מספיקה.
      לא יודעת לא יודעת לא יודעת 😦

      אהבתי

      1. אני בטוחה שנצבט לך הלב, אם לי זה כואב בלי שאני אפילו רואה או חיה איתה לך זה בטוח פי מאה.

        אבל בטח יש עוד בעלי כלבים כאלו ואפשר לחפש אם יש פיתרון או שיטה או סוג של אימון או משהו. באמת כואב הלב לקשור אותה בשטחים פתוחים אבל אולי הלישים האין סופיים האלו שמאפשרים מצד אחד מרחקים מצד שני שליטה? לא יודעת אין לי הרבה נסיון עם כלבים כמו שלך. אז אני אצטרך לסמוך עלייך ואם לא אבטל לך את ההליכות 

        בעצם למה לך, רק לה.

        אהבתי

      2. חשבתי על הרצועה הארוכה שאת מדברת עליה וזה אולי סוג של פתרון, אבל עדיין זה מגביל את החופש שלי ושלה בהליכות.

        אין סיכוי שאפסיק לקחת אותה איתי. כלבים חייבים לרוץ ולהשתולל ולהוציא אנרגיה. אחרת הם נעשים חסרי שקט ועושים נזקים בבית או תוקפניים תלוי באופי שלהם.
        הדוגמנית כבר עשתה לי מספיק נזקים בבית כדי שאבין שלא לצאת להליכה לפחות פעם ביומיים שלושה זה מתכון בדוק לצרות…

        אם היית מכירה אותה היית מתאהבת בה, היא כזאת נשמה שאין דברים כאלה. 🙂

        אהבתי

      3. שלי לא מפסיקה עם הנזקים בבית. אבל היא בת פחות משנה (אצלי שמונה חודשים). ולצערי אין לי זמן להוציא אותה לרוץ בפארקים כל הזמן ):

        אהבתי

      4. הם חייבים להוציא מרץ, הפתרון הביתי למי שלא מוצא זמן לצאת איתם החוצה זה הלכון ביתי, צריך ללמד אותם לא לפחד ללכת ולהתיש אום ברמה היומית.

        אזיה גזע הכלבה שלך? יש גזעים שנשארים תינוקות מזיקים לעולם…

        אהבתי

  6. לנו היתה פעם כלבה  שמכונית פגעה בה וכנראה נשברה הרגל. הוטרינר אמר שהשבר יתאחה מעצמו .  הכלבה שכבה  כמעט חודש שלם !   
    נדהמנו בוקר אחד לראותה נעמדת על ארבע רגליה כאילו שום דבר לא קרה .
     זה לא היה כל כך פשוט לשאת אותה על הזרועות ( של בעלי) מספר פעמים ביום למטה לחצר לעשיית צרכים.

    החלמה מהירה לדוגמנית ! שתינו במקרה כתבנו פוסט על כלבים 🙂

    אהבתי

    1. לכלבים יש כושר החלמה מופלא. הכלבה התולעת (הכלבה השניה שלי) כנראה עברה התעללות כשהיתה גורה ושברו לה את הרגל הקדמית. זה התאחה כנראה לבד כי הרגל שלה עקומה , אבל מלבד צליעה קלה היא חיה ככה בשלום כבר לא מעט זמן.

      אהבתי

    1. היא באמת מתוקה מאד 🙂

      אני מקווה שהיא תחלים, היא נורא נורא צולעת, למעשה נמנעת ככל הניתן מלדרוך על הרגל הפגועה יותר, אבל יש לה מצב רוח טוב ותאבון, ככה שאני אופטימית.

      אהבתי

      1. מסכנה קטנה. אבל היא תחלים, עניין של זמן. נקווה שישתפר לה מהר. היא באמת משגעת.
        הלכתי עם שלי לפארק בעקבות הפוסט שלך. מדי פעם לוקחת אותה. פגשנו את האח התאום של הדוגמנית, אגב.
        הכלבה שלי היא מעורבת, ולועסת מכל הבא ליד. אני לא יודעת איך היא עדיין חיה – עם כל כמויות הפלסטיק שהיא בולעת (לא רק לועסת)… מג’נונה כזאת… אני מחכה לרגיעה בגזרה (יש שיפור, אבל מקווים לעוד..).

        אהבתי

      2. האח האמיתי של הדוגמנית, זה שגדל איתה בשנתיים הראשונות (כשעוד לא היתה אצלי) מת ממכת חום אחרי ששיחקו איתו בכדור באמצע הקיץ. הכלבים האלה לא יודעים לעצור, משהו במנגנון השימור העצמי שלהם דפוק לחלוטין.
        וביננו, הדוגמנית יפה יותר מכל כלב דומה לה שראית אי פעם, תודי…

        הכלבה שלך בת שמונה חודשים, בדרך כלל סביב שנה עד שנה וחצי הם נרגעים ומתבגרים קצת. זה לא תופס לגבי כלבים ממשפחת הלברדורים, גולדן רטריברים ושאר כלבי ציד. הם נשארים אינפנטילים לזמן ארוך הרבה יותר.

        אהבתי

    1. למען האמת היא מחלימה והולכת, או מחלימה ומדלגת, תלוי מאיזה כיוון מסתכלים. היא עדיין מקפצת עם רגל כואבת אחת באויר, אבל מצב הרוח שלה טוב יותר, כלומר, פחות כואב לה.:)

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s