אל יתהלל חוגר כמפתח

ואל תעלוז פועה בטרם עת.

נו נו, היתה לי הרגשה שאני עולצת מידי ושמרפי יקלוט את זה.

כל עניין הנסיעה המשותפת לחו"ל יכול להיות שזה פשוט too good to be true , משהו הלך מהר מידי וחלק מידי, הייתי צריכה לשים לב ולהיות קצת יותר עירנית וזהירה ובאופן כללי לקחת הכל בערבון מוגבל, ובספקנות הטבעית שלי.

זה מה שקורה כשנותנים למשהו טוב לעלות לראש ולהשתיק את הזהירות הטבעית. ועל מה אני מדברת? 

 

על זה שכשאני חזרתי הביתה וגלשתי לי בעצלתיים, חשבתי על תאריכים ובדקתי אפשרויות לינה ומחירי טיסה בדרך ראשונית ולא מחייבת, רק בשביל לקבל רעיונות ומושג במה דברים אמורים, ממש באותו הזמן הגמל עסק במרץ בהדחקת שיחתנו עמוק עמוק אל תוך השכחה.

בזמן שאני גיליתי שחלון האפשרויות שלי מוגבל מאד ושיש שבוע אחד בספטמבר שבו ניתן לטוס בלי לחץ ושאולי לכן כדאי להזמין מראש ולתכנן מראש, בדיוק בדיוק אז הגמל הפך במוחו את השיחה ללא מחייבת ולאחת כזו שנאמרה בהיסח הדעת, ברמה של אמירה חביבה, רעיון חולף, שעשוע מחשבתי.

 

כשדיברנו יומיים לאחר מכן, ניסיתי להעלות את נושא הזמנים, כי גיליתי שהחגים נופלים באמצע ספטמבר ולא באוקטובר כמו בשנה הקודמת ואין הרבה תאריכים לבחור מהם, כמו שאמרתי, חלון הזדמנויות צר. 

הוא בקושי נתן לי להגיד משהו, קטע אותי באמירות של – עוד לא חשבתי על זה בכלל. אני עוד לא שם. יש לי המון דברים להתעסק איתם עד שאדע אם אני בכלל יכול לנסוע.

 

הופה! יפה, לא יודע בכלל אם הוא יכול לנסוע.

 

-או קיי, אמרתי, אני מצטערת שהפלתי את כל זה עלייך, פשוט הבנתי משהו אחר לגמרי. חשבתי שאתה רוצה לנסוע, לא הבנתי שזה נאמר כרעיון ערטילאי. טוב, סורי. טעות שלי. הבנתי אותך לא נכון.

-זה לא שאני לא רוצה לנסוע, הוא אמר, פשוט יש כל כך הרבה דברים שעוד יקרו לפני כן והעבודה והענינים האחרים. אני אפילו לא יכול לחשוב על זה עכשיו.

-בסדר, גמור, מבחינתי, בסך הכל אי הבנה, לא קרה שום נזק. אל תרגיש לא נוח, הכל בסדר.

נפרדנו וסגרנו את הטלפון.

 

כעבור שלוש דקות הוא מתקשר שוב

-אם כבר עשית תחקיר, תסמסי לי פרטים כמו מחירים וזמנים שאוכל לדעת במה מדובר.

– או קיי, מאוחר יותר אעשה את זה.

 

והאמת, עדיין לא עשיתי את זה.

איכשהו יצאה לי הרוח מהמפרשים. עליתי גבוה מידי עם השמחה המטופשת הזו. מה שמלמדנו (שוב!) שכשיש ציפיות, יש אכזבות ושעדיף תמיד תמיד לא לצפות מאף אחד לכלום. גם אם נדמה שמישהו עושה רושם שאפשר לסמוך עליו עד כדי פיתוח ציפיות. ואפילו אפילו אם הוא מעלה את זה כנושא שיחה. מה שלא קורה ברגע זה, יש להתייחס אליו כאילו לא יקרה.

 

במקום לסמס לו הלכתי ליוגה ושאלתי אותה אם היא רוצה לנסוע איתי לחו'ל. היא אמרה שכן.

שמחה גדולה.

 

מילולי כתבה לי בתגובה לפוסט הקודם ש:

 

אהבתי את הכותרת שלך "זרעים של טיסה" כי יש אנשים ונשמע מהתאור שלך שהגמל אחד מהם, שצריך ליטוע בהם רעיונות כמו שטומנים זרעים ואז לסגת ולחכות. לתת לזה להבשיל בלי ללחוץ  עד שאפשר לקטוף. 

 

וכנראה שהיא צודקת. גם אני כנראה ידעתי שצריך לא לשמוח מהר מידי, עובדה שזו הכותרת שבחרתי לפוסט הקודם. ידעתי שצריך לתת לזרעים שנזרעו לצמוח. אבל כל כך רציתי לשמוח ששכחתי שלא הכל צומח במהירות שרצויה לי, או בכלל.

17 תגובות בנושא “אל יתהלל חוגר כמפתח

    1. כבר אין לי חשק להתעסק עם זה. כל העסק איבד את המומנטום שלו. אם אני אחזור לחשוב על זה אני רק אתעצב ואתעצבן יותר על המוגבלות המטומטמת הגברית שלו.
      זה גם נראה לי לא רלוונטי לחפש מחירים ומקומות שעד שהוא אולי יחליט שהוא רוצה לנסוע כבר לא יהיו רלוונטיים.

      אהבתי

      1. אולי כי היה לו לא נעים, אולי הוא רצה לתת לי הרגשה טובה שכן אכפת לו. אולי בשביל שאני לא ארגיש כמו מטומטמת שהבנתי אותו לא נכון. אולי כדי להתקדם עם העסק הזה.
        לא משנה למה, עד שאני אל שומעת שהוא רוצה לנסוע ומבקש שנברר עכשיו כמה עולה הנסיעה, אני לא מתעסקת עם זה.

        אהבתי

    1. אני לא יודעת אם הוא מרגיש אשם או שהוא סתם מפחד שאכעס עליו
      עכשיו צריך לראות מה יגבר הפחד מהכעס שלי או הפחד מלנסוע איתי לחו’ל על כל המשמעויות האינסופיות שאפשר לייחס לנסיעה אחת מטופשת.

      אהבתי

    1. אני שומרת לי את זכות ההתאכזבות. באמת שמחתי כבר והתלהבתי קלות מהאפשרויות הטמונות בחו’ל המסויים והתחלתי לדמיין בקווים כלליים כמה כייף יהיה. והוא במחי שלושה משפטים הוריד אותי לאדמת המציאות… אז כן אני מאוכזבת. מעצמי וממנו.

      אהבתי

  1. הגמל הזה מכעיס אותי.
    גם אני רציתי לטוס עם מישהו ודיברנו על זה ואז הוא אמר "אה לא, זה בלה בלה בלה"
    ואותו בחור הוא כזה שמופיע בלי שום בעיה כשהוא צריך משהו. אבל כשאני הייתי צריכה משהו זה היה ריקוד מיוחד שבו צריך לחשוב איך להציג בפניו את הצורך כך שיתאים וישתף פעולה עם צרכיו, אחרת זה לא יקרה. וגם אם זה קצת חופף את צרכיו, עצם זה שהעליתי צורך ורצון שלי, ושאני רוצה ממנו משהו, כבר הפיל את העניין לקרשים וחיכה לביטול ידוע מראש. אז הגמל הזה מכעיס אותי. אי אפשר להגיד לבן אדם מבוגר בואי נטוס ואז לסגת מזה בתירוץ קלוש וגם לזכות לכך "שיבינו אותו" ואז גם לבקש ממך לעשות את כל העבודה ולהעביר לו את פרי המחקר שביצעת בנושא, כדי שישקול שנית אם מתאים לו. שיטוסו קיבינימט עם יד ימינם כל עושי הטובה.

    אהבתי

    1. אבל החלק הכי משמח בפוסט הזה הוא שאת בכל מקרה טסה 🙂 איזה כיף! תהני מאוד. גם אני טסה למרות הבנדיט הזה מפעם.

      אהבתי

      1. הגמל עושה עבורי המון. לא תמיד מה שאני מבקשת במפורש, אבל אכפת לו ממני מאד. לאחרונה הוא קנה לי רדיו לאוטו כי הוא החליט שזה לא בסדר שהרדיו שלי כל כך גרוע. לא ביקשתי את זה ולא אמרתי שאני רוצה או צריכה , הוא על דעת עצמו החליט. אני חושבת שבמקרה המסויים הזה, המשמעויות האפשריות שיש לנסיעה כזו הבהילו אותו. וזה שאני מבינה את זה זה לא אומר שאני לא כועסת עליו כרגע.
        בכל מקרה, מזמן כבר החלטתי שאם אני רוצה לעשות משהו, אני לא מסתמכת על אף אחד שיעשה את המשהו עבורי. באמת שאם אין אני לי , אין לי אף אחד.
        אז זו יוגה, ואם לא היא , אני אמצא מישהי או מישהו אחר לנסוע איתו. ואם לא בספטמבר אז בזמן אחר. אושרי לא יסמך על טוב ליבו של אף אחד.

        אהבתי

  2. אני עוד לא אמרתי נואש. אבל אני מבינה למה את כבר הנמכת ציפיות. 

    בכל פעם שאת כותבת עליו, על הגמל, העין שלי פוזלת הצידה בלי שליטה לרשימה שרצה אצלך משמאל על הדברים מהם את צריכה להגמל והוא בראשם. זה מבלבל אותי כי אני לא לחלוטין מבינה מה  קורה שם בדיוק. אני משערת שזה מורכב. 

    חבל. זה עשה לי טוב לראות אותך דרך המילים קופצת ורוקדת משמחה.

    חוץ מזה לפעמים ברגע האחרון ובלי הרבה תכנון יוצאות הנסיעות הכי מוצלחות. 
    אני אשב כאן ואעשה פוו בעדינות כדי להחזיר לך רוח למפרשים.

    אהבתי

    1. כשכתבתי את הרשימה, רציתי להוציא אותו מחיי, לא בגלל שהוא לא טוב לי, אלא בגלל שהוא לא מספיק. בנתיים דברים השתנו והלא מספיק כבר פחות רלוונטי. אני משאירה את זה כדי לזכור לחשוב מידי פעם האם טוב לי מספיק או לא ומה אני רוצה לעשות עם זה.

      העליות והירידות, ההתקרבויות וההתרחקויות הן כנראה חלק מהטנגו שאי אפשר בלעדיו.

      חמוד הפוווו שלך 🙂

      אהבתי

  3. זה נכון , שצפיות יש רק לכריות 
    אבל… אני הייתי זורקת לו את הכפפה ושולחת לא את כל האינפורמציה  ,ו  מחכה .
    אולי הוא התחרט ואם לא תנסי לא תגעי .
    הלא כן ? 

    אהבתי

    1. אני אדע, כך או אחרת.
      אנחנו עוד נדבר ונפגש ונראה לאן נושבת הרוח.
      ברגע ספציפי זה (שנמשך עד כה כבר שלושה ימים) לא בא לי לנסוע איתו ממילא. יכול להיות שזה יעבור לי ויכול להיות שלא.
      יש דברים בקשר עם בן אדם שהם כזה Turn off שצריך איזה זמן להתאושש ולהדלק מחדש.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s