עייפות וגעגוע

סוף השבוע כבר כמעט פה, השבועות עוברים עכשיו מהר מאד, אבל רק במבט לאחור, כי בזמן אמת, הזמן לא זז ואני חושדת שזה לא סימן טוב. יש המון שעות שעוברות לאט מידי והמון זמן שמבוזבז על נסיעות. מידי פעם אני נסחפת לתוך תחושת הזרימה המאושרת של מי שעושה משהו שהוא אוהב, מידי פעם זה לא מספיק.

מצד שני אני ממש לא שונאת את העבודה שלי ולא את האנשים שאני עובדת איתם ואני מתחילה להתערות לאט לאט ולהרגיש יותר בבית.

לעבודה החדשה הפנינה החלטתי להכניס עציצים, ממילא אני שם לבד ואני מחליטה וכשיש סביב ירוק טבעי אני מייד מרגישה טוב יותר. מצד שני לא התחשק לי כל כך להוציא כסף על מנת לקנות עציצים, החלטתי ללכת על דרך הביניים.

יש איזה מישהי שאני מאד מחבבת, היא נכנסת אלי כמעט כל שבוע ומעבר לטיפול השוטף, אנחנו בדרך כלל שוקעות בשיחה שוטפת. זה מצחיק כי כביכול אין ביננו כלום, לא מבחינת גיל ולא מבחינת מצב משפחתי או מקום בחיים. אבל בכל זאת אנחנו מדברות המון ובעונג גדול ותמיד יש לנו על מה.

בכל אופן, בפעם האחרונה שהיא נכנסה סיפרתי לה כמה חסרים לי צמחים מסביב ושאם היא במקרה פוגשת עציץ עם אדמה ובלי צמח, שתביא אותו אלי ואני כבר אדאג למלא אותו בתוכן. תיארתי לה מה החלום שלי והתדיינו בסוגי הצמחם המתאימים למבנה ולתנאי התאורה, החום והקור.

כעבור יומיים היא נכנסה מתנשפת וביקשה שאבוא לעזור לה להכניס פנימה את שני העציצים הגדולים שמצאה והביאה לי. ועוד הגדילה ועשתה וטייבה את אדמתם עם קצת קומפוסט. טוב שיש לי אוזניים, אחרת לא היה מה שיעצור את החיוך.

עכשיו אני צריכה להביא את הייחורים שאני משרישה בבית מזה זמן וכמובן לצלם כדי שתהיו שותפים לאושר הגדול הזה.

 

מחר יום שישי והגמל יבוא. ואני מתגעגעת אליו געגועים עזים. יותר ויותר אני מוצאת את עצמי מייחלת לחיבוק איתו בסוף יותר ארוך ומעייף ומצטערת שזה לא אפשרי לנו. ימים ושבועות וחודשים ושנים מתבזבזים (לפחות אצלי) על געגוע. 

זה טיפשי כל כך לבזבז חיים בגעגוע. אבל מצד שני זה טיפשי לא פחות לבזבז את החיים בחוסר שמחה והנאה ממי שאתה חי איתו. מה עדיף? 

ברור שאלה לא האופציות היחידות האפשריות ושיש דרך ביניים. הלוואי שהייתי רואה את הגמל קצת יותר ומתגעגעת קצת פחות. אני לא רוצה לאבד את הגעגוע לגמרי.

 

אני עייפה מאד.

הלוואי שיהיה כבר מחר בשעה הזו והגמל יכנס בדלת.

10 תגובות בנושא “עייפות וגעגוע

    1. עניני המחשב לא נפתרו לחלוטין…

      הזמן כדרכו ממשיך לחלוף, יש אומרים בקצב קבוע אבל אני לא מאמינה להם במילימטר.

      שבוע נהדר.

      אהבתי

  1. אני מקווה שבשעת כתיבת התגובה את עטופה במעיל שעשוי משיער גמלים 🙂

    לא חבל לבזבז שנים על געגוע? או שאת נהנית להיות בחסר תמידי?

    אהבתי

    1. בשעה שבה כתבת את זה עדיין חיכיתי.

      הדילמה היא געגוע או שממון. אני חוששת שאני לא רוצה שיגורו איתי, אני מאד צריכה את המרחב שלי והשקט שלי. אני רק צריכה קצת יותר ממה שיש עכשיו. צריך למצוא את האיזון…

      אהבתי

  2. אני משערת שבין שתי האלטרנטיוות שהצגת גם אני הייתי בוחרת בגעגוע. ממילא אומרים שחלק גדול מהאושר שלנו נמצא בציפיה יותר מאשר בדבר עצמו:)
    אבל אני מבינה את הצורך בהפחתת מינוני געגוע והעלאת מינוני ממשות.

    צחקתי עם העציצים. לא יודעת, מאיפה מוצאים עציצים? זה הזכיר לי תכנית מתיחות שראיתי שבה איש מגיש סתם ככה ברחוב לאישה שעוברת פרחים. אחרי שהיא מתרחקת קצת נרגשת ומופתעת היא פתאום רואה שבגינה שהיא עוברת לידה חסרים בדיוק אותם פרחים מגינת המדרכה:)

    אני מקווה שלא תראי בדרך לעבודה כמה עצים חסרים בסביבה.

    אהבתי

    1. געגוע הוא בהחלט חלק מהתשובה לאושר, בעיקר כאשר הוא מסופק בסופו של דבר. מסיבות אלה ואחרות, בכל הנוגע לגמל אני מרגישה שהזמן מתבזבז על געגועים ארוכים מידי.

      עציצים אפשר למצוא בחצרות בתים בכמויות שאת לא מאמינה. המון אנשים קונים עציץ יפה וכאשר הוא מת להם, הם מוציאים אותו לחצר, או למחסן. ביקשתי מהאשה ההיא שתחפש לי בדיוק במקומות האלה. בסוף היא הביאה עציצים מהבית שלה לדעתי.
      הרגע גמרתי לשתול אותם 🙂

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s