איך קרה שרצתי

אתמול יצאתי להליכה עם הכלבה הדוגמנית , לתולעת אני מוותרת לאור גילה המתקדם ולאור העובדה שהדוגמנית באה במקומה.

הדוגמנית בהחלט למדה משהו מהתולעת והיא לא מתה על היציאה להליכות. היא מזדחלת מאחורי בתחילת הדרך ומחפשת חלון הזדמנויות שבו אני לא מסתכלת כדי שתוכל לחמוק חזרה הביתה.

אתמול זה לא היה יום המזל שלה, השגחתי עליה מקרוב והבהרתי לה שאני רואה אותה גם כשהיא הולכת מאחורי. ככה עד שהגענו לנקודת האל חזור שלה, הנקודה שממנה היא לא תחזור לבד בשם מקרה. עם המוזיקה באוזניים והרוח העזה שבאה מלפנים שמעתי רק מידי פעם את ההתנשפויות שלה. אני הולכת בדרך שאינה כביש וסכנת דריסה נשקפת לדוגמנית רק אם היא מתחילה לרדוף אחרי מכונית מזדמנת והמכונית מאיטה. אתמול לא חלפו על פני מכוניות והדריכות הלכה ופחתה. צריך לציין שהדוגמנית, בגלל המבנה המהונדס-המעוות של הראש והגוף שלה היא כלבה קולנית מאד. היא נוחרת, מחרחרת נושמת ואפילו מפהקת בקולי קולות. אבל אתמול עם הרוח בפנים, העדר המכוניות והמוזיקה באוזניים שקעתי לתוך עצמי וצפתי לי במחשבות אמורפיות. פתאום עבר אותי בוווששש אדיר כלי רכב גדול סוג של טנדר מוגבה, הוא עבר קרוב מידי אלי, נהג חסר זהירות, בטח איזה ילד שקיבל רשיון וחושב שבשטח הזה הוא יכול להשתולל. לפתע נעשתי ערה מאד לכך שאני לא שומעת את ההתנשפויות והנחירות של הדוגמנית. פניתי מהר אחורה ומרחוק רחוק ראיתי כתם לבן ושחור באמצע הכביש, אבל זה היה רחוק מכדי שאצליח להבחין האם היא עומדת או יושבת או שוכבת. עצרתי וקראתי לה ושרקתי לה. לא היה נראה שהיא מגיבה לקריאה. אולי אני רחוקה מידי ממנה, למרות שהרוח אמורה לקחת את הקריאות שלי אליה.
שרקתי וקראתי שוב ושוב, לא היתה תגובה ואני התחלתי להבהל, אולי המכונית שעברה מקודם פגעה בה והיא שוכבת על הכביש?
הסתובבתי והתחלתי לצעוד אליה מהר מהר, ככל שהתקרבתי היה נראה לי שהיא עומדת באמצע הכביש עם הראש למטה ועדיין לא מגיבה לקריאות שלי.
כשהתקרבתי מספיק ראיתי שהיא נראית תקינה לחלוטין ושהראש שלה תקוע בתוך שקית גבינה לבנה מוסדית של שני קילו שנפלה מאיזה אוטו ושהיא עסוקה כל כך באכילה שהיא לא פנויה להקשיב לי (זה מצב הצבירה שלה כשהיא רואה בלון/כדור/אוכל).
הגעתי עד אליה ונגעתי לה בצלעות נוסח סיזאר מילאן, מקפיצה אותי ביללה מבוהלת מהמקום להקשבה דרוכה שאין כדוגמתה. מייד פניתי לחזור להליכה, אבל עכשיו כבר הייתי מלאה בכאלה כמויות של אדרנלין כתוצאה מהבהלה שהרגשתי לפני רגע ומהכעס הרגשתי באותו הרגע שכמעט רעדתי. כל כך הרבה אדרלנין שסתם הליכה לא תעזור לפרק אותו, אדרנלין מהסוג שהופך את הרגליים לקלות ומהירות. רציתי לרוץ.

לפני כמה שנים הודיע לי אורתופד אחד בכיר מאד שאסור לי לרוץ, הגב שלי במצב כל כך גרוע שאי אפשר לסכן את החוליה עליה נשען כל הגב בריצה שמעמיסה עליה משקל במכות קצובות, החוליה הזו הוכחה כשבורה ממילא וכל עומס יתר עלול לפורר אותה, ככה הוא אמר.
אבל אתמול רציתי לרוץ והחלטתי שאפשר לנסות לאט, רק לכמה דקות קצרות, עד שיתפרק האדרנלין.
אז התחלתי לרוץ, כיוונתי לי בניידאת הטיימר לדקה אחת כדי לראות מה יקרה אחריה ורצתי דקה אחת שלמה. אחר כך עברתי להליכה וראיתי שנשארתי בחיים. זה כל כך מצא חן בעיני שחזרתי על התרגיל עוד כמה פעמים, רצתי דקה וחזרתי להליכה לבקרת נזקים.

אחרי שש דקות ריצה לפרקים החלטתי שמספיק ליום אחד, עכשיו צריך לחכות ולראות האם יכאב לי הגב למחרת או בימים הבאים (כלומר, האם יכאב יותר מהרגיל) ובאופן כללי איך ארגיש.
אז ככה אני מרגישה היום: כואבים לי שרירים שלא ידעתי שיש לי, הגב לא כואב יותר מהרגיל. צרובה לי עדיין לעומק תחושת האי נוחות של טלטלת הגוף בריצה (שומנים מיטלטלים בריצה הרבה הרבה יותר מאשר בהליכה!!!) והתחושה שהנעליים שלי לא מספיק טובות לריצה.

האם יהיה לזה המשך? המממממ, אמנם זה היה די כייף, אבל קשה לי להאמין, עד שקיבלתי פטור כל כך חד משמעי מריצה…..

20 תגובות בנושא “איך קרה שרצתי

    1. חרחרה ורצה, רצה וחרחרה, צריך להבין שלא היתה לה ברירה, גם כי תפסתי אותה בקלקלתה עוד קודם עם הגבינה וגם כי כשאנחנו כל כך רחוקות מהבית היא נצמדת אלי ולא מתרחקת יותר מידי.
      חוץ מזה, עם הרגליים הקצרות שלה ממילא היא רצה כל הזמן, אז היא רק הגבירה את הקצב 🙂

      אהבתי

    1. הכלבות האלה באמת מצחיקות:)

      אני מאמינה שהרופאים יודעים הרבה, אבל לא הכל. ואף רופא לא יודע באמת איך יגיב עמוד השדרה הקלוקל שלי לריצה או לפעילות אחרת. גם אני לא יודעת, עכשיו אני תוהה אם אני רוצה לבדוק 🙂

      אהבתי

  1. אני מעריכה מאוד את ההליכה שלך ( וגם את הריצה כמובן),
    שאינלך מותרת עליה ,
     גם כשרוחות נושבות
    ומקווה שתרגישי טוב והגב לא יכאב…

    נבהלתי כשכתבת על הכלבה שהיא באמצע הכביש, לנו היתה כלבה שנדרסה ורגלה נשברה , היא
    שכבה חסרת אונים כחודש ימים ואז באורח פלא קמה והכל היה בסדר כאילו לא נפגעה מעולם.

    אהבתי

    1. זה כייף ללכת ברוח, יש התנגדות בהתחלה כשיש כוח ואחר כך, בדרך חזרה כשהכוח כמעט נגמר, יש רוח גבית שעוזרת. תענוג.

      היתה לי במשך 14 שנים כלבה שנדרסה בגיל שנה והיה צריך לכרות לה את הרגל הפגועה כי העצם התרסקה לרסיסים, אחר כך היא הלכה כל השנים על שלוש רגליים. את יכולה לדמיין את הבהלה שלי….

      אהבתי

      1. לחברים שלנו היה כלב , עם 3 רגליים
         וקראו לו דריי פוס ( 3 רגלים בגרמנית )

        משערת שנבהלת נורא…

        אהבתי

  2. איזה כיף לך! גם רצת וגם הגב שלך לא כואב (יותר מהרגיל …)
    אני רצה בבריכה. רק בתוך המים (העמוקים) לא כואב לי לרוץ.
    אני מחכה שיהיה מקצוע אולימפי של ריצה במים כדי להשתתף במרתון 🙂

    אהבתי

    1. מישהו צריך להודיע לאולימפיאדה שהגיע הזמן ליצור מקצוע ספורטיבי חדש!

      יכול להיות שעניין הנזק יבוא רק עם הזמן, אני תוהה האם לנסות שוב.

      אהבתי

  3.  נכון שלא צריך את האייקון הזה בשביל שתדעי שהחיוך שלי כזה רחב שמזל שיש לי אזניים לעצור אותו? אין ריצה יותר טהורה מכזו שבאה מבפנים ומתפרצת ככה.

    חוץ מזה הצחקת אותי נורא עם תאורי הכלבה המחרחרת והתאור של הראש שלה תקוע ב"שקית גבינה מוסדית" אני לא חושבת שמעודי ראיתי בכלל שקית גבינה מוסדית. מה זה שקית גבינה מוסדית לכל הרוחות?

    באופן אישי סודי פרטי ואינטרסנטי אני מקווה שיהיו לך עוד הרבה דקות כאלו (בלי כאבי גב כמובן). 

    אהבתי

    1. אני יודעת שאת תביני אותי, הרגשתי שאני חייבת לרוץ, שזה הדבר הכי טבעי שיש באותה שניה הרגשתי שאני יכולה לרוץ כאילו שרצתי תמיד (במבחן המציאות, בטח אתפגר אחרי שלוש דקות רצופות) נזכרתי שכשהייתי ילדה ונבהלתי מאד ורצתי כל כך מהר בעליה תלולה מאד, ולא הרגשתי את העליה ולא הבנתי איך הגעתי לקצה שלה בכזו מהירות…

      למוסדות גדולים מייצרים מוצרים במיוחד, תחשבי על מטבח של בית הארחה, או בית אבות שצריך להאכיל כמה עשרות אנשים, קשה לדמיין אותם פותחים עשרים קופסאות גבינה של מאתיים וחמישים גרם כדי למלא את כלי ההגשה של הגבינה. יצרני המזון מכינים למוסדות אריזות מוסדיות. הלבן מגיע באריזת שקית גדולה עם ברז מיוחד. די איכסי. 

      מאחר ותלם לא יכול לבוא איתי היום, אולי אני אנסה שוב, רק לקצת, לראות אם הקסם לא אבד. אני מתביישת לרוץ איתו.

      אהבתי

      1.  פשוט תפזרי מראש מלא נחשים מפלסטיק על השביל ואז תלם ירוץ איתך גם.

        אהבתי

    1. ברור שעדיף נעליים מיועדות וחדשות וטובות יותר מאלה שיש לי, אבל אני לא אקנה נעליים לריצה אם אני לא יכולה לרוץ… הכי אני רוצה נעליים של ריצה יחפה. זו הפנטזיה הסודית הכמוסה שלי.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s