מה חבר אמור להיות

אני תוהה לגבי מחוייבות בין חברים.

האם אני רשאית לצפות למשהו, כל דבר, מהחברים שלי. האם הם רשאים לצפות ממני למשהו.

באופן בסיסי אני מאמינה שאף אחד לא חייב לי כלום, פחות או יותר, אבל אני מנסה ללמוד לחשוב אחרת, כי זו גישה כל כך תבוסתנית ומקטינה וחסרת חשיבות עצמית. אז אני אומרת לעצמי שבין חברים יש סוג של מחויבות לא כתובה. אולי לא מחויבות. אולי מחויבות היא מילה גדולה מידי. אבל קשר חברי, מהיותו דו סיטרי, הוא קשר שנותן ומקבל ולכן מותר לצפות או לקוות לקבל מחבריך את התמיכה החברית, עמידה בקודים חבריים של העדפת חברים על פני מי שאינו חבר וכן הלאה.

 

במילים אחרות, אתמול עשה אחד מחברי תרגיל העדפה של מישהו שאינו מדורשי טובתו או טובתי, ואפילו מישהו שפגע בו וגם בי בעבר. לא ממש יכולה לפרט פה את הנסיבות וזה מתסכל, בכל אופן בהסתכלות הרגילה שלי- החבר הזה שלי , באמת לא חייב לי כלום ויכול לעשות את הבחירה שלו ובצד הקצת יותר מבקש עבור עצמו, זה שאני מנסה לפתח – ההעדפה הזו שהיא שינוי קבוע באורחות חייו ישפיע על תדירות היכולת שלנו להפגש ויוריד אותה כמעט לאפס. השינוי הזה לא היה מחוייב עבורו, אלא שהוא התבקש לשנות על ידי הצד השלישי העוין, והוא , מתוך כוונה להיטיב קשריו עם הצד השלישי הסכים לשינוי הזה. בתמורה הבטיח הצד השלישי שהוא יחשוב על האפשרות לעשות עוד שינוי על פי בקשת החבר הזה. לא בטוח. גם לא בטוח שהיחסים ישתפרו בשל כך.

אז מי אני שהוא בכלל צריך להתחשב בי בכל הקשור להטבה אפשרית של קשריו עם הצד השלישי?

ומצד שני, כל כך חסרת משמעות החברות שלנו, שלא אכפת לו להפחית את יכולת המפגשים שלנו עד לאפס?

זה מבאס במיוחד בגלל שבעת האחרונה הוא השתמש בי כמשענת בכל פעם שאיזה מפגש רומנטי שלו לא עלה יפה. ובצורה קטנונית ביותר אני מרגישה נפגעת מכך שהוא השתמש כשהיה צריך ומכר את חברותינו תמורת איזה נזיד עדשים היפותטי ברגע שזה הוצע לו. 

תלם אמר לי – נו, את כבר מכירה אותו ויודעת שהוא כבר לא יגדל עמוד שדרה בגילו.

יוגה אמרה לי – אני מבינה את הפגיעה אבל את קצת רואה דברים בשחור ולבן, כמו שאת תמיד.

הגמל אמר לי – תגידי, מה הוא חייב לך? תפסיקי לחשוב רק על עצמך .

 

עוד אין לי תובנות לגבי כל הסיפור הזה, חוץ מזה שאולי אני באמת בנאדם קטן ועדיף לי לדבוק בגישתי שאף אחד לא חייב לי כלום.

מה יותר חשוב, משפחה או חברים?

הדחף הראשוני יהיה להגיד משפחה, אצל רוב האנשים כנראה. כי משפחה זה משפחה ודם סמיך ממים ועוד כהנה אמירות.

שנים שאני שואלת את עצמי האמנם כך היא.

מסתכלת על המשפחה שלי ועל משפחות מסביב ורואה כמה סבל יכולה לגרום משפחה לחבריה. כמה מצוקה וייסורים עד כדי מעבר אל מעבר לים ומגורים שם. עד כדי התאבדות או רצח. ואני שואלת את עצמי, בשביל מה?

אם זה לא טוב, אם זה רע, אז בשביל מה?