פינת אוכל ודעות קדומות

החלטתי ואף בחרתי פינת אוכל חדשה, מזה זמן ידעתי שאני חייבת לעשות את המהלך לאור התפרקות פינת האוכל הישנה שלי. אפילו התלבטתי לי פה ולבסוף החלטתי לקנות לי פינת אוכל מיד 2 , זה יעלה פחות ויהיה יותר בר קיימא, או איך שלא קוראים היום לשמירה על יורק הסביבה.

חיפשתי וחיפשתי ולבסוף מצאתי את פינת האוכל ששבתה את דמיוני. אני לא אתאר לכם אותה, אלא אראה לכם אותה, יחד עם הצצה מינימלית על הבית שלי:

 

פינת האוכל התאימה לי בדיוק בגודל ובצבעים והחלטתי שהיא שווה את השעה נסיעה שכרוכה בהגעה עד אליה. המחיר נראה היה לי מעט גבוה, אבל המפרסמים הסכימו להוריד אותו כפי שביקשתי. הצלחתי גם לגייס את תלם שהביא איתו רכב ונגרר סגור על מנת לנייד את האושר הגדול הביתה.

לרכי הלבב שבכם וחלשי העצבים אקדים ואומר שהסיפור שיובא פה בהמשך הסתיים בשלום ושכל כוחותינו שבו בשלום לבסיסם.

תלם התעקש לנהוג עד שנמאס לי שהוא מדבר בנייד תוך כדי נהיגה, ומחפש מספרי טלפון ועושה כל מיני שטויות לא אחראיות, או אז הודעתי לו שהוא תיכף ומיד עוצר ושאנחנו מתחלפים בנהיגה. כי אי אפשר עם החוסר אחריות הזאת, עוד תקרה לנו תאונה!

תלם הסכים ושאל אם אני אסתדר עם ההילוכים של הרכב ועם הנגרר שמאחור. אני רק נחרתי בבוז ולא טרחתי לזכות אותו בתשובה המתבקשת שנהגתי ברכב עם הילוכים ונגרר עוד לפני שהוא נולד (מה שלא נכון עובדתית, מעשית או כרונולוגית, אבל לא חשוב, ממילא לא אמרתי כלום).

וכך יצאנו שוב לדרך משוחחים ושרים עם הרדיו ונסמכים על בטחונו המופרז של תלם בידיעת הדרך והארץ ועל הנהיגה הבטוחה בעצמה שלי.

וכך הגענו לאיזה צומת גדולה שבה, בעקבות הכוונה לא מוצלחת של תלם הייתי צריכה לחצות שני נתיבים שמאלה על מנת להגיע לרמזור הבא במסלול הנכון.

עשיתי את זה, כי קטן עלי. פניתי בצומת לכביש ראשי אך צדדי. באותו הזמן התנגן ברדיו שיר של זוהר המלך ואנחנו שרנו אותו במלוא הגרון ובשמחה רבה.

בעוד אני שרה בגיל ודיצה אני קולטת בזוית העין סובארו שעוקפת אותי על קו לבן וחותכת חזרה לנתיב קרוב מאד אלי.

מייד הפסקתי לשיר והתחלתי לקלל את הנבלות שלא יודעים לנהוג.

נהג הרכב כאילו שמע אותי, החל מאט עוד יותר ומכריח אותי להאט כמעט עד עצירה מוחלטת, שלושת הנוסעים באותו  הסובארו החלו לנופף בקדחתנות בזרועותיהם, מסמנים לי לרדת הצידה ולעצור.

כיוון שהיה מדובר ברכב עם ארבעה גברים ערבים (סליחה מראש על היעדר הפוליטקלי קורקטיות מהשורות הבאות) וכיוון שרק יום קודם היה פיגוע מזעזע לייד אילת, נבהלתי. מה לעזאזל הם רוצים מאיתנו, למה הם מכריחים אותנו לעצור בסגנון סרטי המאפיה והחיסולים. הם עצרו באלכסון עם חצי מכונית על הכביש ואילצו אותי לעצור לחלוטין, בעודי לוחצת על הבלם גיליתי במראה האחורית משאית שעוצרת מאחורי וחוסמת לחלוטין כל יכולת לקחת רוורס (עד כמה שאפשר לעשות רוורס עם נגרר מאחורה) הדופק שלי כבר טיפס לשמיים והרגשתי את האדרנלין זורם. פחדתי ממש, אני מודה.

הארבעה פנו שניים לחלון שלי ושניים לחלון של תלם שפתח את החלון ושאל מה העניניים.

לא שמת לב שדפקת את המשאית בסיבוב? הם שאלו. מפנים את דבריהם לתלם שישב במושב הנוסע ולחלוטין לא נהג ברכב בעת ההתרחשות.

תלם יצא לראות על מה הם מדברים ואני, אחרי שהצלחתי להשתלט על הבהלה וחוסר האמון יצאתי גם אני וראיתי שאכן יש סימני גירוד על הפינה של המשאית , כמו גם סימנים תואמים על הנגרר.

הם הסבירו שנהג המשאית ביקש מהם שיעזרו לו לעצור אותנו כי אני נהגתי מהר מידי בשבילו (מי אמר נהגת שודים ולא קיבל?) הוא ותלם החליפו פרטים ברוח טובה. נוסעי הסובארו איחלו לנו כל טוב ובריאות ונסעו לדרכם, מותירים אותי נבוכה ומבויישת מהדעות הקדומות שמנהלות אותי ומהעובדת שהצלחתי לעשות תאונה קטנה בלי לשים לב בכלל.

אגב, פינת האוכל שוקלת יותר ממני ואני תוהה אם לא עשיתי טעות כשקניתי פינת אוכל כבדה כל כך.

ימים יגידו.

24 תגובות בנושא “פינת אוכל ודעות קדומות

  1. תתחדשי:) אהבתי שפינת האוכל שלך היא באמת בפינה.

    ותודה על ההערה המקדימה כי זה באמת מתפתח קצת כמו סרט אימה.
    כנראה שהרדיו והשירה היו ממש בפול ווליום אם הצלחתם לפספס את רעש החיכוך במשאית. זוהר ארגוב הוא זוהר ארגוב. יש לתת לו כבוד.

    אהבתי

    1. בתכלס, חיכיתי שהם ישלפו רובים, לא פחות. זה היה מפחיד עד כדי כך שנשארתי באוטו עד שהייתי בטוחה שלא קורה כלום בחוץ ועד שהייתי בטוחה שאצליח לעמוד על הרגליים הרועדות.

      את זוהר צריך לשמוע בפול ווליום ורצוי גם לנסוע עם מישהו שאת לא מתפדחת לשיר בכל בכוח. תלם הוא זייפן על, ליידו אני מרגישה כמו זמיר:)

      אהבתי

  2. כפי שאמרו קודמי – תיזהרי בכביש!
    ואוסיף – תיזהרי על הגב כשאת מזיזה לספונז’ה ולשם כך כדאי שתצטיידי במערכת של 4 דסקיות כאלה ששמים מתחת לרגליים ושמסייעות להחליק  בקלות בעזרתן את השולחן ממקום למקום.

    תתחדשי כבר אמרתי?
    ושתזכו לחגוג הרבה אירועים משמחים סביב השולחן הזה!

    אהבתי

  3. עושה חשק לבשל ולשבת ולאכול 🙂 מקווה שתישמר הפינה כבדה והגברת קלילה!
    אמי לימדה אותי שרהיט טוב תמיד נמדד על ידי הכובד שלו, אז תודה לאמא פולניה וזהירות בכבישים!

    אהבתי

  4. א. תתחדשי על פינת האוכל, הריפוד של הכסאות ירוק-נכון? אני אוהבת את הצבע הזה..
    ב. אני נהגתי  כל הזמן ברכב עם הילוכים וצריכה להתרגל לרכב אוטומטי…
    ג. נשמע מפחיד  הקטע עם העצירה…
    ד. והכי חשוב – סעי בזהירות!

    אהבתי

    1. הריפוד הוא סוג של טורקיז, אני אוהבת אותו, אבל מאחר והוא עשוי מסוג של סקיי וגם מצבו לא משהו, כנראה שאצטרך להחליף, אבל בהמשך, כי הכסאות כבדים ואני לא מסוגלת לחשוב על העברתם לרפד ואחר כך להחזיר… עוד לא.

      שנים נהגתי ברכב הילוכים וגם עכשיו לקח לי קילומטר וחצי להתרגל חזרה. אין נוח כמו רכב אוטומטי, אחרי שמתרגלים , קשה לחזור להילוכים.

      זה היה מפחיד לאללה.

      ואני אשתדל לנהוג בשהירות, בעיקר כשאני עם נגרר.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s