המהנדס מנפנף את המעצבנת

המהנדס נפנף את הצמודה המעצבנת שלו (אין לי כוח ללכת לחפש מראי מקום כדי להוכיח שאמרתי כבר שהיא עולה לי על העצבים, תצטרכו לסמוך עלי), לנפנוף קדמו שיחות מכינות , איתי, ברור שאיתי. לא שהוא הקשיב לעצות שביקש ממני. ממש לא, אבל ידעתי שזה בא עוד לפניה. הבטחתי לו את תמיכתי למרות שלא אהבתי את הדרך שבה הכין את תהליך הנפנוף. ואכן עניתי לו לטלפון כשהיה בדרכו הארוכה הביתה לאחר שיחת הסיכום עם ההיא.

למען האמת חמלתי עליה הרבה יותר מאשר עליו כאשר התקשר אלי לקבל תמיכה. הזדהיתי איתה ועם מה שהיא בוודאי מרגישה וגם אמרתי לו את זה וציינתי שזו הסיבה העיקרית לכך שאני נמנעת מכל היחסים הדביקים האלה ובעיקר מהמילה האיומה הזאת, אהבה.

המהנדס היה המום. כי איך אפשר בלי אהבה? והרי רק בגלל זה נפנף את המעצבנת, כדי שיהיה לו סיכוי לאהבה אמיתית, כזאתי שבאה עם רכבת הרים רגשית, כמו שצריך.(או במקרה שלי , בדיוק כמו שלא צריך).

התחלתי להסביר לו את זה, והרי יש לי משנה סדורה, נטולת בקיעים וסדקים ובלתי ניתנת לערעור. כי אין כמוני חברה טובה ותומכת שתתן כתף ואוזן ותרגיע ותקשיב, אלא שבדיוק הגמל החזיר תשובה לסמס שלי ממקודם. ולכן באותו רגע שכחתי את הצורך להיות חברה טובה ותומכת וניתקתי את השיחה עם המהנדס בהבטחה לחזור אליו מייד כשאסיים את השיחה השניה ושבטח זה יהיה עוד בזמן שהוא יהיה באוטו, בדרך הארוכה והבודדה הביתה.

זה קרה אחרי שעה ורבע, אחרי שהמהנדס היה ספון לבטח בביתו מזה זמן רב.

שעה ורבע של שיחה כייפית וזורמת עם הגמל, שיחה אחריה הרגשתי אפילו קצת מאוהבת.

עד עכשיו אני מרגישה את ההתרוממות רוח המחורבנת הזאת.

איך שאני שונאת את הלעג לרש הזה של הגורל. צחוק הגורל בכאילו. אירוניה במיטבה.

 

אל דאגה, יקח לי יום יומיים להרכיב מחדש את שריון הקשקשים העמיד לרגש שלי.

בקטנה. לא זה מה שישבור אותי.

12 תגובות בנושא “המהנדס מנפנף את המעצבנת

  1. אבל למה ללבוש שריון קשקשים? מה רע בלהרגיש?

    (לפני שבועיים שלושה חברה רצתה להתייעץ איתי בנוגע למערכת יחסים שהיא התלבטה אם להכנס אליה. היא אמרה שכל החברים האחרים שלה אמרו לה – זה לא כדאי, את סתם תיפגעי. ואני אמרתי לה – ואם תעצרי את זה עכשיו, לא תיפגעי? ובכלל ממתי הפגיעה היא קריטריון אם להכנס למערכת יחסים או לא? ברור שבכל מערכת יחסים נפגעים. אז מה? מתמודדים, קמים וממשיכים הלאה).

    אהבתי

      1. זה סבל קשה ובלתי הכרחי, אני מעדיפה בלי.
        את יודעת שמחקרים מראים שנטילת אנלגטיקה מועילה לכאבים נפשיים מסוג זה?

        אהבתי

      2. אנחנו חלוקות בנושא הזה 🙂
        אני מסכימה שזה סבל קשה, אבל לדעתי הוא דווקא כן הכרחי. אני מאמינה שדרך סבל צומחים, מתחשלים. אני חושבת שאפשר להרגיש תחושה של הישג רק כשמסיימים תהליך שהיה בו גם סבל כלשהו.
        אני לא רוצה לקחת כדורים כדי לא לעמעם את הרגשות. אני רוצה להתמודד איתם.

        מצד שני, אני יכולה להבין מאיפה נובעת המחשבה שלך, וזה כואב לי לקרוא את זה, כי אני מבינה שאת מותשת. אני מקווה שיום אחד (בקרוב!) תרגישי מספיק חזקה כדי לאפשר לעצמך להרגיש שוב.  חיבוק!

        (העובדה שאנחנו חלוקות בעניין לא אומרת שאני לא תומכת)

        אהבתי

      3. אנחנו באמת חלוקות. בעיני זה סוג של סבל שאין מה ללמוד ממנו. סבל מיותר לחלוטין וכמעט בלתי נמנע.
        אני דווקא מרגישה המון. אלא שאני גם צינית מאד. אני לא באמת מאמינה באהבה, או לצורך העניין באלטרואיזם. אני מאמינה שקיימות תחושות של תלות ופחד להיות לבד ונוחות והרגל. יש את העניין הזה של להראות טוב בעיניו של אחר ולהרגיש נוח ונעים בשל כך. יש תשוקה ותאווה. בטח יש עוד כמה דברים שכולם אנוכיים לחלוטין ולכל המכלול הגדול הזה אנישם קוראים אהבה.

        לפי כל אלה גם אני אוהבת. 

        אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s