ברית

אני מתנצלת מראש בפני שומרי מסורת. הדעות שלי בנוגע לברית מילה אינן מסורתיות כלל וכלל.

א. לא חייבים לקרוא, בעיקר למי שהנושא רגיש עבורו.

ב.אני מביעה את דעתי ותחושותי בלבד.

ג.לא חייבים לקבל את דעתי.

ד.לא חייבים להסכים איתי.

 

 

בברית של התינוק הקטן של אחותי, שמרתי עליו, לבקשתה, מפני כל מי שעלול לרצות לגעת בו ושמרתי עליה, שדמעה מבהלה והיתה אחוזת חרדה מפני העומד להתרחש ומתוך ההמון שצבא עליה.

הבאתי לה מים, ויין אדום, וקראתי לבעלה ובררתי מה עם המוהל, ואמרתי ללפחות עשרים איש שאני רק הדודה ולא האמא, למרות שרק אני עומדת ליד העגלה. והסתכלתי עליו וליבי רחב, עלה על גדותיו מאהבה. כל כך קטן ומתוק. הסתכלתי עליו וליבי התכווץ מבהלה ודאגה.

הרמתי אותו כשבכה באי שקט ולחשתי לו באוזן דברי אהבה ממולמלים עד שנרדם ונרגע, ואז מסרתי אותו לסבתא בתחושה שאני בוגדת בו ויצאתי עם אחותי החוצה כי הגיע הזמן ודיברתי איתה על שטויות עד שצחקנו, צחוק מבוהל וחרד וקשוב.

חיכינו לצרחת הבכי , שהגיעה גם הגיעה, ואחריה צהלות השמחה של ההמון המתכנס מסביב. היא רצה פנימה לקחת אותו אליה, בדיוק כשהמוהל הניף אותו ביד אחת למעלה והכריז על שמו.

הזרות של האירוע שלא עזבה אותי מתחילתו החריפה והגיעה לשיא.

 

מה אני עושה בטקס ההקרבה עובד האלילים הזה?

מה אני עושה בתוך ההמון השואג באושר למראה הקזת הדם?

מה אני עושה מול הרב המניף תינוק ביד אחת כלפי מעלה כמו איזה שלל?

איך אפשר לשמוח על פציעתו של תינוק בן יומו?

מה כל כך חגיגי ומשמח בזה?

איך אפשר לאכול ולשתות?

 

אם אחותי לא היתה זקוקה לי ומבקשת ממני במפגיע לבוא, לא הייתי באה, אפילו שזו הברית של בנה הבכור.

אפילו במחיר של ריב משפחתי.

לכשעצמי אני לא מאמינה ולא שומרת מסורת ולא רואה שום סיבה לחתוך ולקרוע את בשרו של תינוק בן יומו.

אני מקווה שמעכשיו יהיו לה רק בנות.

 

מי שמתעניין מוזמן לחפש את המאמר- קורבן הברית של חנוך בן ימי. (ניתן למצוא אותו בשלמותו באתר של אף מילה)

42 תגובות בנושא “ברית

  1. אין מה לומר. אצלי לא היו חגיגות כאלה, ויצאתי החוצה כמו אחותך.
    ועשינו את זה רק כי נורא נורא קשה לגדול יהודי עם צ’ופצ’יק, בימינו.
    (יש לי רק חברה אחת שעמדה מול זה ולא העבירה את הבן שלה ברית).

    אהבתי

    1. אני חושבת שיש תנועה הולכת וגדלה של אנשים שמחליטים לא למול את בניהם, ואת יודעת מה? אני לא מכירה אפילו אמא אחת שנשארה לראות איך פוצעים לה את הילד…

      אהבתי

  2. מבינה ומזדהה. גם לי לא היה קל בברית של שני בניי.
    אני לא חושבת שזה עניין של אמונה, אלא עניין של מסורת. לא רציתי שיום יגיע והבנים שלי יתחשבנו איתי בגלל שלא עשיתי להם ברית והם יצטרכו לעשות ברית בגיל מבוגר שזה מצב הרבה פחות נעים. מצד שני הם יכולים להתחשבן איתי בגלל שכן עשיתי להם ברית. זה מצב של loose loose.
     

    אהבתי

    1. העובדה שראיתי כמה כואב לבנים שנימולו בגיל מבוגר, רק שכנעה אותי שמילת בנים בני שמונה ימים היא קטסטרופה. יש איזו תפיסה לא הגיונית שפחות כואב בגיל הזה. אין לי מושג על מה זה מתבסס מלבד רגשות אשמה והדחקה של הנפשות הפועלות.

      אהבתי

  3. זה באמת נראה כמו משהו אכזרי שלא מגיע לעולל שרק נולד שבוע קודם, ונדמה לי שכבר יש היום הורים שמוותרים על הטקס.
    למה נזכרת בזה דווקא עכשיו?

    אהבתי

    1. לא נזכרתי בזה, פשוט הטקס הפגאני היה אתמול בדיוק והחויה עוד טריה וכואבת. מאחר ואני מחזיקה בדעות שבהן אני מחזיקה, היה לי קשה אפילו יותר להשתתף בדבר שאליו אני כל כך מתנגדת.

      אהבתי

  4. כן. המעטים שהייתי הפכו את בטני. יש בזה משהו נוראי. אז קודם כל הייתי בטוח מורידה את כל נושא החגיגות והאוכל לו זה היה שלי. יש היום הרבה שעושים פשוט את החיתוך וגמרנו בבית חולים או בבית בלי שום הילולה.

    אני מנסה להיות כנה עם עצמי. לו היה לי בן, ואני יודעת שאני משוכנעת שאין בזה באמת שום צורך רפואי ואין לי שום בעיה גם עם הצורך המסורתי, האם הייתי חזקה מספיק לא לחתוך ולבדל אותו.  זו החלטה מאוד קשה ומאוד אמיצה (בהנחה שהוא גדל בארץ כמובן). אני לא בטוחה שהייתי עומדת בה. כנראה שכבר לא אדע:)  

    ובלי קשר- מזל טוב לדודה פועה.

    אהבתי

    1. היא היתה חייבת לעשות אירוע גדול, אחותי, בגלל גודל המשפחה שבעלה הביא איתו. וכנראה גם מסיבות חברתיות נוספות.
      אין לי ספק שאני לא הייתי מלה את בני, לו היה לי. לשמחתי לא אצטרך לעמוד בנסיון הזה, כנראה.

      למה שאת לא תחווי את זה?

      ותודה

      אהבתי

  5. העניין הוא שזה לא ממש חסר לי. וגם אין לי איזו טראומה מזה שחתכו לי. זה כנראה כואב יותר לאמהות, שהן לא יודעות שממש אבל ממש, לא זוכרים מזה כלום.

    אהבתי

    1. אתה לא יודע אם זה חסר לך, מאחר ולא היתה לך הזדמנות לבחון את השאלה.
      גברים שנימולו בגיל מבוגר, לאחר שהחלו לקיים יחסי מין מדווחים שההבדל בין קיום יחסי מין כאשר אתה לא נימול לעומת היותך נימול הוא כמו ההבדל בין תמונת צבע לתמונת שחור לבן.

      אתה אמנם לא זוכר את הכאב האיום של תלישת העור מהאיבר הכי רגיש בגוף שלך, אבל אני בטוחה שהחוויה צרובה היכן שהוא עמוק במוח של כל גבר שנימול.

      אהבתי

      1. מה צרוב או לא צרוב במוח, אי אפשר לדעת.
        אני מכיר בחור שעלה מרוסיה, ועשה את הניתוח מבחירתו בגיל 20+.  הוא אמר שהכאב עובר מהר. ושאיכות חיי המין שלו עלתה דווקא.  

        אהבתי

      2. דווקא יש מחקרים שעושים בתגובה לכאב אצל בנים שנימולו לעומת כאלה שלא, ויש הבדל. מעבר לזה שכל חויה משמעותית שאתה חווה קושרת בין נוירונים במוח ומשפיעה על מבנה המוח שלך.

        אני מכירה כמה וכמה אנשים שנימולו מעל לגיל עשר והסבל שלהם נמשך כשבוע ימים. יתכן שהחבר שלך חיפש צידוק (דיסוננס קוגנטיבי) למילה שהחליט לבצע?

        אהבתי

      3. סבל הוא עניין סוביקטיבי.
        החבר שלי עשה החלטה מודעת, מתוך הבנה. ובנוגע לאיכות חיי המין שלו – אני נוטה להאמין לו. 
        ועוד לעניין הסבל, הרי שתינוקות בנויים להתמודד עם כאב – תחשבי על בקיעת השיניים – זה סבל שנמשך חודשים. אם בקעו לך שיני הבינה, את יודעת כמה זה כואב. 
        אין לי שום ספק שהסבל העיקרי נגרם להורים ולא לתינוק. 

        אהבתי

      4. קראתי.
        ועדיין העובדה היא שתינוקות נתונים לכאבים שמבוגרים לא היו עומדים בהם. תחשבי על הלידה – התינוק עובר דרך תעלה שרוחבה פחות מקוטר הראש שלו – זה לא בר השוואה לשום דבר שמבוגר עובר. אין ספק שתינוקות עמידים בכאב פי כמה וכמה ממבוגרים, אחרת לא היו שורדים.

        אהבתי

      5. מסתבר שאנשים מבוגרים עומדים בכאבים קשים ביותר – תחשוב על אשה שצריכה להעביר תינוק בתעלת הלידה וכאבי הצירים הם כאבים שאפילו מורפיום על נגזרותיו אינו משכך.

        ובכל מקרה, גם אם נקבל את ההנחה שלך לצורך הדיון, גם אם תינוק מסוגל לשאת כאבים קשים – האם זו הצדקה להעביר אותו כאבים כאלה כאשר הם חסרי תכלית ומיותרים לחלוטין?

        אהבתי

      6. המאמר מגמתי, הוא יורה ומצייר מטרה סביב הכדור. אני בטוח שאפשר למצוא מאמרים שטוענים את ההיפך הגמור וגם מביאים הוכחות.

        לפני 70 שנה חוסר בעורלה היה סיבה מספקת לשלוח את הסבים שלנו למחנה השמדה. בשבילי זו סיבה מספקת כדי לשמור על המנהג.  

        אהבתי

      7. זו זכותך לשמור על מסורת ולהאמין בה. אני מכבדת את זה. אבל אין צורך לקשור לה כתרים שהיא אינה זכאית להם.

        מעבר לזה שכותב המאמר הוא רופא והמאמר מגובה במחקרים, בשבילי, כשקראתי אותו לראשונה הספיקה ההסבר על הסרת העור על ידי קילוף כדי לעורר בי חלחלה וזעזוע והבנה שאין עבורי בעולם סיבה מספיק טובה לעולל כזה דבר לתינוק בן יומו.

        אהבתי

      8. אני לא חושב שהפעולה המתוארת יותר ברברית מגרידה למשל.
        בכלל פעולות כירורגיות מאוד קרובות באופין למה שקצב עושה.

        לא זכאית לכתרים? ברית המילה היתה לאורך ההסטוריה שלנו הן סמל לזהותנו והן סימן היכר ששימש את רודפינו. זה לא כתר – זו עובדה הסטורית.

        אהבתי

  6. גם אני מסכימה איתך, אני מסכימה עם כל מילה.
    ועדיין אני מתארת לעצמי שאם היה לי בן הייתי כנראה עורכת את ברית המילה- בגלל כל ההשלכות שמסביב, אם כי לא הייתי עושה מזה מסיבה, ואם זה היה מקל על הכאב- אז בבי"ח.

    לא מזמן ראיתי פרק מעונה ישנה של סקס והעיר הגדולה שבו הבנות נקרעות מצחוק כי אחת מהן מגיעה למיטה עם גבר לא-נימול… זה היה לי מוזר, אבל גם כ"כ ניחם אותי- שיש גם הרבה אנשים שעושים את זה **לא** מסיבות פולחניות- דתיות, אלא ראציונליות יותר (אסתטיקה, טענה של בריאות וכאלה)

    אהבתי

    1. אני חושבת שאם כבר לעשות ברית אז עדיף עם מוהל מוסמך ובעל נסיון רב ולא ע"י רופא שעושה את זה פעם ב..
      וכמובן אני חושבת שצריך להגיד- אני לא אפצע את הבן שלי במתכוון, אני לא אטיל בו מום בשם מסורת שאיני מאמינה בה או מחוברת אליה.
      אבל זו רק אני, כמובן. הרוב ימשיכו למול את בניהם.

      אהבתי

  7. היום יותר ויותר נימולים בהרדמה מקומית כך שהעולל לא מרגיש את החיתוך,
    אך ודאי חש את כאב הזריקה.
    יש דעות לכאן ולכאן וזה באמת כואב לשמוע את התינוק הזעיר בוכה…,
    אך קשה להיות יוצא דופן גם אם אתה לא דתי או אפילו מסורתי.

    השמחה והאוכל זה לכבוד השמחה שנולד לך ילד כמו כל שמחה אחרת…

    אהבתי

    1. מעבר לכך שהזריקה כואבת, עצם תלישת העור והשארת העטרה הפצועה חשופה לשתן הצורב ורגישה לכל מגע ולחץ גורמות לסבל שמתמשך הרבה מעבר לרגע המילה עצמו. לפצע לוקח מספר ימים להרפא, ובימים אלו הכאב הוא עצום.

      אין ספק שקשה להיות יוצא דופן. יתר על כן, דווקא בתחום זה אנשים שאינם מסורתיים מגיבים רגשית כאילו הם מגינים על חייהם (לכן ההקדמה לפוסט).

      אהבתי

  8. גם אני מלתי את בני מתוך כניעה מסוימת למסורת.                               לקחתי רופא-מוהל ששמו יוצא לפניו במקצועיותו, ודאגנו להרדים מבעוד מועד
    את איברו של הקטן.  במהלך כל הברית, יועד ישן. 
    אחר כך קצת הציק לו, כשהמקום התחיל להתעורר, אבל זה עבר תוך כמה שעות.
    שום דבר ששד מלא חלב לא יכול לפתור.   

    אבל אני בהחלט מסכימה שצריך להוקיע את העניין המפוקפק הזה וחסל.

    אהבתי

    1. אחותי דווחה על צרחות מטורפות בערב, עד כדי כך שקראו למוהל שיגיע ויבדוק שהכל בסדר. אני חוששת שכולם משקרים לעצמם ומנחמים את עצמם באמירה שזה כלום ושזה עובר מהר.
      אני חושבת שפצע פתוח ממשיך לכאוב ושהתינוק האומלל פשוט חי עם האב במשך ימים עד שהוא חולף לגמרי.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s