אי נוחות בגזרת תלם

בזמן האחרון תלם רוצה ממני יותר. באופן רגיל הוא החברה הכי טובה ממין זכר שלי. יחסינו נקבעו כאפלטוניים מההתחלה. הייתי חברה של גרושתו אבל אבל עשיתי טרייד אין והחלפתי אותה בו. טרייד אין שוווה ביותר.

כבר נאמר ב"כשהארי פגש את סאלי" שלא יכולה להתקיים חברות בין גבר לאישה בלי שתהיה בה משיכה מינית. לי זה לא מפריע לנסות להוכיח את ההיפך. ובדרך כלל גם אין בעיה, לתלם יש קשר די ארוך גם אם לא לגמרי מובן לצופה מהצד עם שמונה הידועה לשמצה.


או כמו שזה נראה עכשיו, לתלם היה קשר די ארוך ולא מובן עם שמונה הידועה לשמצה.


התחלתי לחשוד שמשהו בינהם השתבש כשהוא התחיל להעיר הערות מהסוג המשעשע-רק-אחרי-מספיק-אלכוהול, והוא כמובן פלט אותן ללא מיסוך אלכוהולי מתקבל על הדעת.


למשל, כשסיפרתי לו על העבודה החדשה, אמרתי לו שלא התביישתי לדרוש סכום לא נמוך בכלל לשעה. כמה את לוקחת לשעה, הוא התעניין, אני מוכן לשלם.


עשיתי כאילו אני לא מבינה את הרמז כדי לחסוך לשנינו את אי הנעימות, והמשכתי לספר לו על חלוקת הזמנים בין כל מקומות העבודה. ההערה הבונה היחידה שללו היתה- ובתוך כל העיסוקים האלו, מתי תהיי שלי?


זה היה השלב בו שילחתי אותו לביתו באמירה ששנינו עייפים מידי והגיע הזמן ללכת הביתה לפני שנדבר יותר מידי שטויות. נחמד מצידי לדבר בלשון רבים…


גם בשיחות נוספות עלו עוד רמיזות דומות, בסוף לא נותר לי אלא לשאול מה עם שמונה.


אני לא יודע, הוא אמר, לא דיברתי איתה כבר שלושה שבועות. היא הפסיקה לענות לי לטלפון ולא חוזרת אלי, אז כמו מה זה נשמע לך?


אה, יופי. טוב שהוא משתף אותי בזמן אמת.


זה ההבדל ביני לבינו, אני אקטר לו בזמן אמת ואפילו אקדים את זמני ואקטר באופן מניעתי על הגמל ומעלליו וכל הסבל שהוא גורם לי, מחד. ומאידך, גם אם אהיה בודדה וגלמודה ולבד באופן שערורייתי, לעולם לא אראה בו פרטנר אפשרי לנחמה גופנית.


כבר קרה אי אז בתחילת יחסינו שהוא שידר לי שהוא רוצה להפוך את יחסינו לקרובים, אינטימיים ופיזיים יותר, בבחינת, שניינו פנויים וכל כך טוב לנו ביחד, לא נראה לך שזה אך הגיוני שזה השלב הבא?


אני לחלוטין לא נמשכת אליו פיזית וגם לא מעונינת לאבד אותו כחבר, מה שצפוי שיקרה אם נערב סקס ביחסים שלנו. טוב אני אהיה כנה, אני בעיקר לא נמשכת אליו בכלל ולכן אין מצב בעולם שזה יקרה.


טוב שאף אחד שיפוטי לא קורא פה ואני יכולה להיות כנה. אם הייתי נמשכת אליו , הייתי מוצאת את כל הסיבות בעולם להשכיב אותו. לא חשוב, זה לא רלוונטי. ובכלל, הוא חבר יקר וקרוב.


בכל אופן, לאור התנהגותו הגברית הנלוזה קצת התרחקתי ממנו בימים האחרונים, והיום התברר לי שהוא היה קצת חולה בימים האלו ולא התקשר להגיד שאבוא לרחם עליו.


אז עכשיו יש לי רגשות אשמה מהולים בתקווה שהוא ימצא כבר מישהי או אפילו יחזיר אליו את שמונה ויבוא לציון וליחסינו גואל.

אירגונציה

מתחילות להערם לי משימות ארגון והפקה מהסוג שאני מתעבת יותר מכל. אני, השונאת את הקרוי "אירועים", צריכה להרים אחד כזה ויש לי רק עוד חודש וחצי לעשות את זה. בזמנים כאלה אני מייחלת למספיק כסף, רק בשביל שאוכל לשלם למישהו אחר שיעשה את העבודה בשבילי.


אני כל כך לא אוהבת את ההפקות האלה, ותאמינו לי שמדובר במינימום ההכרחי ולא יותר, לא אוהבת את ההפקות ולא את האירועים עצמם שמי שנהנה מהם זה רק המקורבים ביותר לבעל השמחה ולפעמים גם בעל השמחה עצמו. לכל השאר זו מחויבות, עונש או קנס. ובכל זאת אני לא יכולה להתחמק מלהרים אירוע.

רק על מנת לקבל תמונה עד כמה זה לא מעניין אותי:


את החתונה שלי עצמי לא תכננתי, לא מראש ולא בזמן אמת. את הטבעת בחרתי בקוצר רוח בחנות הראשונה שנכנסתי אליה, את השמלה בחרה עבורי אמי הנרגשת ואני אשרתי מייד אחרי שוידאתי שאני אכן נכנסת אליה. כנ"ל לגבי הפרחים המוזיקה וכל השאר.


כל מה שהוצע לי – אמרתי בסדר. לא היה לי חשוב צבע המפות או מיקום השולחנות.


למעשה הייתי שמחה מאד לדלג על הטקס כולו, רק שהמשפחה לחצה ואני הייתי צעירה ולחיצה.

גם היום, אם זה היה תלוי רק בי הייתי מבטלת את הטראראם כולו וחוגגת בדרך אחרת, שלא מחייבת הזמנת אורחים וטקס ומקום ואוכל וכל שאר הבוג'ראס.


אבל זה לא תלוי רק בי.

מה יהיה?

לפני שבועיים היתה סערה והגמל היה חולה ולא נפגשנו.


בסופ'ש הזה הכל היה אמור ללכת כרגיל, אבל אתמול בצהריים חטפתי את הוירוס המזעזע הזה של שלשולים והקאות עם חום וכל השמחה.


בנתיים ההקאות והשלשולים פסקו והחום ירד כמעט לגמרי, אבל נשארה חולשה טוטאלית וחוסר יכולת בסיסית לזוז.


אני מאד מאד רוצה לראות אותו.


מה יהיה?

כמעט סופ'ש, אבל עוד לא

יש שבועות כאלו שלא מספיקים למצמץ וכבר מגיע סוף השבוע, יש כאלו שבועות שבהם הזמן לא זז.


השבוע הזה הוא אחר, מצד אחד הזמן לא זז, מצד שני כבר יום רביעי ותיכף נגמר השבוע.


אני ממש מחכה כבר לסופ'ש, הגמל יבוא, כמובן אם לא יהיו בלתמ"ים למינהם. או בשפה שלו – בלי נדר.


הוא בא גם לפני שבוע, למרות שאמרתי לו שאין צורך שיבוא ושהבעיה שהיתה תפתר מעצמה, לפתע בצהריים, קצת לפני שחנון הבית הגיע עם כל העדר המלווה שלו, צלצל הטלפון והגמל אמר שהוא נמצא לא רחוק, הוא אמר שהוא קופץ לכמה דקות אם זה בסדר.


בטח שבסדר ותשאר גם לקפה.


לא נשאר לקפה, שתי דקות ונוסע.


אכן הגיע, נשאר בדיוק שתי דקות, רק רצה לתת לי קצת כנאפה ובקלאווה שקנה ברמת הגולן, סתם ככה כי בא לו לפנק.


ככה אמר, עלה על האופנוע ונסע.


לא הספיקו לי השתי דקות האלו, אני רוצה יותר.


ויפה שעה אחת קודם.

שבת, מוקדם בבוקר

סוף סןף אני לא עובדת בשבת. זו שבת שאני יכולה לנוח בה, סימן ואות לעוד המון שבתות כאלו, אז מדרך הטבע אני ערה כבר מחמש וחצי בבוקר (חמש וחצי!!!), רק על מנת להצדיק את האימרה שאלוהים נותן אגוזים למי שאין לו שיניים. ברור שאם הייתי צריכה לקום לעבוד ,בקושי הייתי מצליחה להתעורר ולגרור את גופתי מהמיטה. נו טוב, זה מה יש. אולי זה הגיל. לפחות יש לי את המחשב הנייד הפעוט שמאפשר לי לא לצאת מהמיטה בעודי מקטרת נואשות.

חנון הבית יבוא אלי היום ויביא לי את המחשב הנייח החדש שהזמין עבורי, נראה לי שהוא נרגש יותר ממני מהעניין. אני סתם שמחה שאוכל לחזור ולשחק במשחקי מחשב מטופשים (במחשב מיני זו בעיה כי המסך שלו לא מצליח להכיל את כל המשחק וזה לא נוח לטייל מעלה ומטה כל הזמן) סיכמנו שנעשה קצת על האש ואולי אפילו נלך לטיול אם יהיה נעים בחוץ. איזה כייף זה לא להיות דחוקה בזמן ומוכתבת לפי שעות העבודה שהייתי מחויבת להן בשבת (הייתי!!)


לפני יומיים הוא סימס לי שהמחשב שלי בידיו ושאוכל לראות אותו רק אם אשלם לו בשטרות לא מסומנים:)

שאלתי את הגמל לגבי איזה משהו שהייתי צריכה בו עזרה, אחר כך הבנתי שהוא יעשה מאמץ גדול מאד כדי להגיע ושלמעשה אני יכולה להסתדר גם בלעדיו. סמסתי לו שאני מודה לו על הנכונות ושאין צורך שיטריח את עצמו כי בסופו של דבר הכל יסתדר.


הוא התקשר אלי והסביר לי בקול רך וחם  כל כך, שכמעט נמסתי לשלולית קטנה,  ששום דבר שהוא עשה, עושה ויעשה בשבילי אינו טרחה. לפעמים זה גוזל זמן, לפעמים מעייף, אבל תמיד נעשה ברצון ובשמחה ותמיד גורם לו סיפוק ולעולם לעולם אינו מטריח.


הקול הזה שלו… כל כך עדין וחם ועוטף.. עושה לי לשקוע ברוך אחורנית, לעצום את העיניים ולהגיד לו תודה, רק תודה.


מאוחר יותר אני עוצרת את עצמי בכוח מגלוש לנטיה הטבעית שלי לנסות ולהבין למה התכוון המשורר כשאמר ככה וככה בכזה מן קול, ההתנהלות הנשית המטופשת הזו של ניתוח המסרים החבויים שמאחורי המילים מעולם לא הוכיחה את עצמה, בטח שלא עם הגמל.


פשוט היה לו חשוב להגיד לי שהוא לעולם לא מרגיש שהוא מטריח את עצמו עבורי, זה הכל.


אולי אם אני אחזור על זה מספיק פעמים זה יצליח לעבוד.


לא בטוח.


אולי אני פשוט אקח דוגמא מרמה ואצא להליכה של בוקר, זה בטח יסיח את דעתי מהשטויות, אחר כך ממילא השבת תתמלא באורחים ופעילויות ואשכח מכל השטויות האלה.

תוספת של אחרי הליכה – אוח, איזה כייף זה ללכת בבוקר! קריר, אבל לא יותר מידי, והכל טרי ורענן וחדש.


באיזו דרך צדדית באו מולי זוג שאני מכירה , נסעו נסיעת בוקר עם הנכד הפעוט שלהם. היא הנהנה לי בראש כאומרת איזו משוגעת את, והוא רק נעץ לי מבט במרכז הגוף (הטליה המתהווה שלי? השדיים?) עד שכמעט דרס אותי, אני רק חייכתי וחיכיתי שיעברו אותי כבר , כדי שאוכל ל חזור ולשיר עם המוזיקה שהתנגנה לי באוזניים.


אחר כך עפו לי להקות ענק של שחפים מעל הראש, בכל מני גבהים, בעיגולים גדולים. הרמתי את הראש והרגשתי קצת כמו שמרגישים כשמביטים למעלה אל שלג נופל.


איזו התחלה נהדרת ליום שבת!

אות משמיים?

מזה כמעט שנתיים שאני עובדת בעבודה נוספת, כלומר, אני עובדת בשתי עבודות נוספות, באחת מהן שלוש וחצי שנים ובשניה כמעט שנתיים.


זו עבודה שבאה אחרי שעות העבודה הרגילות, בשעות הערב המוקדמות ובסופי שבוע. פעמיים בחודש אני עובדת את כל השישבת, מה שגורם לכך שבשבוע שלאחר מכן אני כל כך עייפה שאני כמעט נרדמת עד שהגמל מגיע, ואחרי שהוא הולך אני מבלה את כל שאר השבת ברביצה חסרת כוחות במיטה.


אם זו היתה כל הבעיה- דיינו. אבל זו לא.


מלבד העייפות ותחושת המוגבלות הכללית שאי היכולת לעשות שום דבר בשבתות השיתה עלי, העיבה על עבודתי שם אי הנוחות הכללית שלי מהדרך שבה מתנהלים הדברים שם.


עד שהתחלתי לעבוד שם, סברתי שאני אדם נוח מאד, נוח מידי שאין לו דרישות והשגות רבות, אפילו חשדתי שאני קצת אהבלה כי אני לא מוצאת פגם בכל דבר ובכל מקום, אבל הנה, רק התחלתי לעבוד שם ומייד התברר לי שפשוט הייתי כמו הילד ההוא שלא דיבר עד גיל חמש, ובגיל חמש אמר בארוחת ערב שחסרה לו כפית. כששאלו אותו למה לא דיבר עד עכשיו אם הוא יודע לדבר, ענה הילד שעד עכשיו הכל היה בסדר ולא היו לו תלונות…


אז מסתבר שכך גם אני, פשוט הכל היה בסדר. אבל כשהתחלתי  לעבוד במקום ההוא גיליתי המון דברים שלא אהבתי, גיליתי שיש לי אג'נדה מאורגנת היטב.  ניסיתי לשנות והפעלתי את הידע, הנסיון והאסרטיביות שלי, כלום לא עזר, כמו ללכת עם הראש בקיר. בסוף התייאשתי.


החלטתי שאני צריכה להתרחק ולנוח.


מצאתי עבודה אחרת שלא תגזול לי את השבתות ואני מקווה שלא אמצא בה פגמים.


במהלך התקופה שאני עובדת במקום ההוא , גיליתי יום אחד שהמפתח של הדלת התעקם בלי סיבה ברורה. לא הפעלתי עליו לחץ והוא לא נמעך מתחת למשהו כבד. אף אחד מהמפתחות האחרים בצרור לא התעקם, רק המפתח הזה, של העבודה שהלכה ונעשתה לי קשה ומעיקה. זה די שעשע אותי,  ומצא חן בעיני שאני יכולה למצוא את המפתח בקלות בצרור בגלל צורתו.


תקופה ארוכה התלבטתי אם אני עושה את הדבר הנכון, לא אהבתי לעזוב מקום ואנשים שאהבתי ושאהבו אותי. בסופו של דבר עשיתי את ההחלטה והרגשתי שלמה איתה, למחרת היום כשהלכתי לעבודה חיפשתי את המפתח של הדלת, המפתח נעלם.


חיפשתי שוב, עברתי על המפתחות אחד אחד בשיטת האילימינציה עד שהגעתי אל המפתח האחרון, וגיליתי שהמפתח התיישר באותה מסתוריות שבה התעקם ולכן לא זיהיתי אותו. זה היה מוזר ביותר, גם ההתיישרות המסתורית ובעיקר העיתוי שלה.


כשסיפרתי את הסיפור לאחת העובדות, היא טענה שזה אות משמיים ושכנראה שזה סימן שעזיבת העבודה היא הדבר שאני צריכה לעשות.


נו, אז מי אני שאתווכח עם אותות משמיים?


בסוף השבוע הזה אני מסיימת שם ובתחילת החודש הבא מתחילה במקום החדש.

פוסט ראשון מהנייד

המחשב הנייד, מיני נייד, נטבוק , בגודל של ספר ממוצע שקניתי אתמול.

אחרי שהתחבטתי שבועות, אם לא חודשים בקניית מחשב נייד מיני הגעתי אתמול לנקודה שאין ממנה חזרה.

החלטתי שאני קונה מחשב והיום, שאני חוזרת הביתה עם מחשב חדש ביד.

ביקרתי בארבע חנויות הודעתי למוכרים מה אני רוצה ובאיזה מחיר, שמעתי את כל הבולשיט שהיה להם למכור לי, ולמרות שלא רציתי לחזור הביתה בלי מחשב לא הייתי מוכנה לקנות אחד בכל מחיר.

הייתי מאד תכליתית בהבהרת הציפיות והדרישות וסכום הקניה שלי, ולכן הביקורים בכל חנות ארכו בין 5 דקות לרבע שעה.

בחנות הרביעית כבר כמעט ויתרתי אחרי שהבנתי שהמוכר המשעשע (קרא לי עלמת חן, הילדון) למרות היותו משעשע מנסה למכור לי את המחשב הכי מזובל שיש לו בחנות. אבל אז נפלו עיני על דפי המבצעים של החנות ושם ראיתי את מה שלא הופיע להם בתצוגה:

מחשב asus Eee במחיר מבצע לסוף השנה. (תודה לחגית על ההמלצה)

אחרי כמעט שעה של שיטוטים וחיפושים ותיחקורים צולבים של כמה וכמה מוכרי מחשבים בכמה חנויות מתמחות כבר ידעתי שזה מחשב שאני רוצה ובמחיר מצוין.

שאלתי למה לא הציע לי את המחשב הזה והוא התנצל בשפלות רוח ורץ להביא לי אותו.

 

בבית חיברתי אותו לטעינה ארוכה ראשונה ועכשיו אני כותבת עליו את הפוסט הראשון.

איזה תענוג!

סופ'ש סערה

מרוב שהזהירו אותנו על הסערה, אמרתי לגמל שאני חוששת לו לגבי נסיעה על אופנוע בסערה. הגמל בתמורה פיתח דלקת חמורה בגרון ולא היה יכול לבוא ממילא.


זה השאיר אותי לבדי ניצבת מול האתגר של בניית המחסן למכונת הכביסה.


עכשיו, אני אוהבת אתגרים כאלה, אני מאד אוהבת לבנות כל מיני עשה זאת במו ידייך ומאחר והיה מדובר במחסן של כתר, בכלל היה נראה לי שה הולך להיות ממש קל.


אי לכך השכמתי קום בשבת, ויצאתי לבנות את המחסן בחוץ. קראתי לתלם שיהיה לי עזר כנגדי ומאחר והוא לא הגיע תוך עשר דקות, איבדתי את הסבלנות והתחלתי לבנות לבד.


כך קרה שעד שתלם הגיע בניתי כבר חצי מהמחסן ויכולתי לשלוח אותו להכין קפה. הוא הכין קפה שכמובן הספיק להתקרר עד שהגעתי אליו אבל תרומתו העקרית היתה בכך שהוא הרים והחזיק ותפקד על תקן ע. בנאית בצורה ראויה לציון. בעיקר חשוב לציין שהוא צמצם את הערותיו הבונות למינימום ולא הפריע לי להבריג ולהתאים ולהצמיד ולהחליק חלקים למקומם בלווי קולות 'קליק' מענגים.


בניית המחסן הסתיימה עם הטיפות הראשונות, קדחתי את החורים ליציאה וכניסה של המים והחשמל, הכנסנו פנימה את המכונה ובא לציון גואל.


הגשם שירד לא הרטיב את המכונה החדשה ובתמורה נתתי לה לעשות כביסת נסיון בתוך הבית החדש שלה.


היא נראתה מרוצה ביותר, עד כמה שמכונות כביסה יכולות להראות מרוצות, כמובן.

המחשב בבית כאמור מת, והייתי מנותקת למשך כל הסופ"ש. להפתעתי זה לא ממש הפריע לי, לא מאד חסר לי (מה שלא הפריע לי לזנק על המחשב בעבודה, מייד על הבוקר, בתחושה של ג'אנקי מול המנה המובטחת), איך שלא יהיה , אני אשמח מאד לכשיגיע המחשב החדש, אני רק מקווה שזה לא יקח הרבה זמן.


אני מגלגלת הרבה בראש את האופציה של קניית מחשב נייד, שיהיה מחשב חלופי למקרי חירום כגון דא. אולי עכשיו זה זמן טב, סוף שנה, סופרים מלאי ומחליפים סחורה בחנויות… כדאי לבדוק. אם מישהו יודע על מכירה שווה וטובה שיתכבד ויידע אותי, תודה .

וחוץ מכל זה – איזה כייף הגשם הזה.

חזל"ש

נראה לי שהמחשב שלי מאס בחייו.


כבר מזמן אני יודעת שהוא קשיש ורב ימים וכבר היו משברים ומחלות כאלו ואחרים, אבל כמו שמסתמן, זה באמת הסוף.


בכל אופן כשניסיתי לתאר לכוח הצלה מה אני רואה על המסך כשאני מדליקה את המחשב היא אמרה שהיא חושבת שמשהו מאד בסיסי מקולקל מאד ושיתכן שהיא לא תוכל לעזור. ואם כוח הצלה מרימה ידיים מראש, מה כן יוכל לעזור?


אמנם אמרה שתבוא בכל מקרה, אבל החלטתי שדי, המחשב אמר שנגמר, אז יאללה ביי, הגיע הזמן לשחרר.


התקשרתי לחנון הבית (רציתי לכנות אותו בכינוי אורלי לרגל החנוכה, אבל אני לא אזכור את הכינוי עד הפעם הבאה שאכתוב עליו) וביקשתי ממנו שיזמין לי מחשב חדש.


אין דבר שמשמח אנשים כמוהו יותר מהאפשרות להתעסק עם מחשב חדש על כל האופציות האפשריות הגלומות ברעיון. יתר על כן, הוא סיפר לי שמאז שבירר לי על המחיר שיעלה לי המחשב המדובר, לפני אי אילו שבועות, הספיק כבר לקנות לעצמו מחשב וחצי.


נו, יש אנשים שהמעברים האלו קלים להם יותר מאשר לי.


 מה שזה אומר שבימים הקרובים לא יהיה לי מחשב ואהיה תלויה בחסדי המחשבים בעבודה , ממש כמו ברגע זה בדיוק.


וכידוע המחשבים בעבודה חסדם תלוי בגורמים בלתי תלויים כמו האנשים האחרים שעובדים פה והצורך להראות עובדת ועסוקה.


לא כייף.

מילה קטנה לגבי חנוכה – לי אין בעית סופגניות. אני פשוט לא ממש אוהבת אותן ויכולה לחיות מצוין בלעדיהן, אם כבר סופגניות, אני מעדיפה את סופגניות הלבן הישנות והטובות, החייזריות למראה, על פני הנפוחות האלה עם החומר האדום הדביק בפנים.


הריח של הסופגניות ממש לא עושה לי את זה, עד כדי מגעיל אותי, תלוי בשעה ביום והמזג האויר.


אבל לביבות… ללביבות אני מכורה, כל לביבה מכל סוג, בכל צבע, צורה גוון ומצב צבירה.


כמובן עדיף שיהיו לעטקס שזופות ויפות, אבל גם שעטנזים של תפוחי אדמה ותוספות באים בחשבון ורצוי בתוספת שמנת מעל. וגם לביבות גבינה ולביבות אחרות מכל סוג.


מזל שחנוכה יוצא בחורף (בדרך כלל, בכל אופן) ושאי אפשר לטגן עד אין קץ כי אחרת הבית יסריח מטיגון.


אני מגבילה את עניין הלביבות לפעם אחת בחג, פותחת את כל החלונות במהלך הטיגון ואחריו וממשיכה לרחרח את הבית כולו במשך שלושה ימים אחר כך, תוך שאני רוטנת שלעולם לא עוד.

מילונת לגבי הגמל – למרות שאני זקוקה לעזרתו בבנית המחסן שקניתי למכונת הכביסה שעומדת בחוץ ועוד יותר ליכולת שלו לקדוח חורים במחסן הזה לחוטי החשמל וצינורות המים, ולמרות שהבטיח שיסדר לי שקע חשמל נוסף בחדר השינה, ולמרות שממש בא לי לראות אותו, למרות כל אלו, הסופ'ש הקרוב צפוי להיות גשום וסוער. נראה לי שאני לא אסכים שיבוא עם האופנוע. ומכיוון שאין לו מכונית, כנראה שלא יבוא בכלל. אלא אם יחליט להתעלם ממה שאני אומרת ולבוא בכל מקרה.