מפה ומשם

חזרתי ללכת רק לפני חודש וחצי בערך . את החצי קילו המסכן שדיווחתי בהתרגשות רבה על העלמו העלתי מייד חזרה בתוספת עוד אחד, בונוס. טוב, במבט לאחור זה באמת נראה טוב מכדי להיות אמיתי, בטח סתם היה איזה יום שלא אכלתי הרבה. העובדה שהוא חזר ועוד עם חבר העציבה אותי מאד. ממש לא התגעגעתי, אבל כמארחת טובה הצעתי להם פינה חמה בלב (או לפחות על הירכיים) והמשכתי ללכת בחמת זעם.

היתרון היחיד של המצב רוח האיום שהייתי בו (אין מה לקשר, כל הפוסטים האחרונים רלוונטיים) היתה העובדה שהלכתי בזעם אין קץ, כאילו אין מחר. עליתי פעמיים כל עליה, האצתי את הקצב עד שכאב לי לנשום והארכתי את ההליכות עוד ועוד, הלכתי כל יום ולפעמים אפילו יותר מפעם אחת. 

ובכל זאת למרות כל המאמצים לא ירדתי כמעט בכלל במשקל. 

זה מוזר כי אני כן רואה שינוי במכנסיים שאני לובשת, אפילו במכנסי ההליכה שלי (מי שישמע! מכנסי טריקו מהוהים..) אני מתחילה לראות את הרווח בין האשה למכנס. בהליכות את דוחפת את הנייד בין החגורה הורטואלית של המכנסיים לבין מותני הלא וירטואליים בכלל, והנה בימים האחרונים הטלפון נוטה לצנוח סנטימטר אחר סנטימטר בעקבות כוח הכובד, יש כבר פחות מה שיחזיק אותו. שמחה רבה.

לכן החלטתי מנהלתית שלא אכפת לי מה יגיד המשקל כל זמן שמה שאני רואה בראי משמח אותי וכל זמן שהמכנסיים ממשיכים לגדול עלי.

 

הפקעות והקשרים שהעיבו על חיי מתחילים (טפו טפו טפו) להפרם ולהסתדר , יש קצת תחושת רווחה וקצת יותר אויר לנשימה. התגעגעתי לתחושה הזו של שלווה ונינוחות.

 

אולי בגלל התקופה הקשה והארוכה, חלמתי לפני שני לילות שחזרתי לעשן. בחלום עישנתי כמעט סיגריה אחרי סיגריה, תמיד לקחתי אותן ליד ולפה בלי לשים לב, אחר כך חשבתי לעצמי בתוך החלום שאבוד לי, זהו, אני כבר מעשנת כבדה שוב. ותחושה גדולה של צער הציפה אותי, כי אכזבתי את עצמי מאד. כי ידעתי ששוב יהיה עלי להתמודד עם ההחלטה להפסיק לעשן ושוב אצטרך לעבור את כל הדרך.

גם כשהתעוררתי עוד ליוותה אותי תחושה המועקה, למרות ששמחתי והוקל לי מאד לגלות שזה היה רק חלום.

אני משוכנעת שזה קשור למצוקה המתמשכת שלחשה באוזני שסיגריה בטח תעזור לי. למרות שלא נכנעתי לה, פחדתי מאד שאכנע והיו רגעים שסיגריה היתה במרחק שניות ממני.

כמעט שמונה חודשים מאז שהפסקתי לעשן.

 

הלוואי שיגיע כבר הסוף שבוע, אני עייפה מאד.

23 תגובות בנושא “מפה ומשם

    1. רקמות שומן לא הופכות לשריר..חחח…הלוואיי…
      שריר נבנה בלי קשר לשומן…
      שומן נשרף בפעילות גופנית.

      לצערינו, תאי שומן מתכווצים אבל לא נעלמים (אלא אם כן שואבים אותם)

      אהבתי

      1. את צודקת, תאי שומן לא הופכים לתאים אחרים. אבל אני חותמת כשיו על התכווצות מאסיבית שלהם ויפה שעה אחת קודם!  🙂

        אהבתי

  1. זה נכון, רקמת שריר שוקלת הרבה יותר משומן. אז לא רק שרזית, אלא שבנית שרירים! כל הכבוד!
    זאת הסיבה שאני לא מסתכלת על המשקל, כי המספר שם לא יודע לומר לי כמה אני שמנה או כמה אני שרירית.
    אגב, בצהל לא מעניין אותם שרירים/שומן. יש משקל מסויים שמעליו לא מגייסים חיילים, גם אם הם בודי בילדרים והם שוקלים יותר ממאה קילו הם לא כשירים לשרת בצבא. (הנה רעיון להשתמטות…)

    אהבתי

    1. טוב, עדיין אני יכולה להגיד שלא הצלחתי להעלים את כל השומן שצברתי עם הפסקת העישון והקיץ הזה שאי אפשר היה לצאת בו מהבית…
      זה יקרה, אני יודעת.

      אין כמו חוקים שרירותיים, כל הכבוד לצה"ל! אגב, האחזקה של השרירים אצל בודי בילדרים דורשת עבודה רבה ותזונה מיוחדת, לא משהו שאפשר לקיים בקלות בצבא.

      אהבתי

    2. למיטב ידיעתי את טועה, ויוכיח ל. ידידי במילואים שבדרך כלל מתפקד כג’ק להרמת מכוניות או כדחפור להרמת מתנחלים בעימותים ומחזיק עוד מימי הטירונות שלו אישור בכתב להכנס למטבח בכל זמן ולקחת את כל מאכלי החלב והביצים שהוא צורך (שווה ערך לחמישה חיילים רעבים רגילים).

      אהבתי

      1. זה לא תופס למילואימניקים. רק מלש"בים שבאים לצו ראשון.
        הילדים שלי סיפרו לי על חבר שנאמר לו לרדת במשקל. הוא באמת שקל מעל 100 ק"ג אבל גם היה מעל 2 מטר. משום מה הגובה שלו לא נחשב רק המשקל.

        אהבתי

  2. רק אם מכניסים לפה פחות קלוריות מאשר מוציאים אפשר לרזות
    זה הפטנט היחיד ואין בילתו
    ושימשיך להיות לך מספיק כוח רצון לא לחזור לעשן

    אהבתי

  3. משקל הגוף משתנה אפילו במשך היום,  ויש לפעמים הבדלים די משמעותיים בין בוקר לערב,  למשל.  עדיף לא לייחס לזה יותר מדי משמעות:  כמו שכתבת,  מה שקובע באמת זו ההרגשה שלך,  אני חושבת שהיא לא משקרת.
    ואל תחזרי לעשן…

    אהבתי

  4. ירידה במשקל מלווה הרבה מאד פעמים בעליה, כפי שכתבו לפני, השומן שהופך לשריר. ולכן, הבבגדים, בשלב הזה, וההרגשה, הם המדדים הטובים ביותר שלך לירידה במשקל.
    תמשיכי בהליכות, תפחיתי את כמות הקלוריות הנכנסות והשילוב הזה יהיה המנצח [אומרת מי שבסוף נכנעה…]

    וסיגריות?
    מותר לחלום ומותר שיהיה מעת לעת איזה חישקוק.
    גם לי זה קורה, אפילו אחרי כמעט 8 שנים.
    רק לא לממש את הרצון ולא להיכנע לו.
    זה עובר

    אהבתי

    1. אני לא נכנעת , רק קצת מתבאסת שהשינוי לא קורה מהר יותר. אני אפילו לא מתגעגעת במיוחד למתוקים.
      לא נורא, מה שיורד לאט – יורד בטוח.

      אהבתי

  5. אני חושבת שאחת הסיבות שאנחנו לא יורדים כמו שאנחנו מצפים לרדת אחרי פעילות גונית היא העובדה שאנחנו מרשים לעצמנו לאכול יותר אחרי פעילות
    אנחנו שורפים 200 קלוריות ומכניסים 400…חחחח

    את בדרך הנכונה…ללא ספק…מרגישים

    אהבתי

  6. תחשבי שמה שהולך לא חוזר. אולי קצת באיטיות אבל בביטחה.

    ומתוקים? אם פעם ב בא לך איזה חשק, מותר לך.
    במידה לא יהרוס את כל העבודה הטובה שאת עושה.

    בהצלחה בכל גרם וגרם 🙂

    אהבתי

  7. זה לא משנה מה המשקל מראה, משנה מה את מרגישה.
    חוצמזה, סביר להניח שאת פשוט מעלה מסת שריר, ולכן המשקל שלך עולהלא יורד. 
    נכון שזה לא כיף לראות שהמספרים מפסיקים לזוז, אבל כל עוד השומן מתחלף בשרירים זה לא אמור להטריד אותך.

    אהבתי

    1. אני אשמח מאד כשמחט המשקל תחזור לשכון באיזורים שאליהם אני רגילה, לא נעים לי לקרוא כאלה מספרים על גבי המשקל, אבל אני מתמודדת עם זה די יפה.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s