מה אתם הייתם עושים

 

יש לי חבר שפעם היה טוב ומאד קרוב ועכשיו קצת פחות.

אחת הסיבות להיותו קצת פחות היא בת הזוג הנוכחית שלו.

לאחר גירושיו, לפני כשנה החליט שהוא הולך לכבוש את העולם. אני חושדת שהוא ניסה לבדוק אם גם אני מוכנה להכבש, אבל הנסיונות היו מאד מעודנים ולא תוקפניים ונדחו ממש בקלות, כך שיכולנו לשמור על יחסי החברות שהיו ביננו.

הוא יצא לכמה בליינד דייטס עם נשים שהכיר באתרי הכרויות, מעולם לא עבר את הדייט השלישי וגילה שאין מבחר אינסופי של נשים שמחכה רק לו. אכן הפתעה.

מי שבדיוק התפנתה ושמחה להצטרף אליו היתה זו שהיתה החברה שלו בכיתה י"א .

הם היו חברים אז כחצי שנה ונפרדו . מאז כמעט ולא היו בקשר. הוא התחתן והקים משפחה וכך גם היא. 

כשהוא יצא מהבית , היא בדיוק נפרדה מאיזה קשר שהיה לה אחרי הנישואין.

בכל אופן הם נחפזו זה לזרועות זו. היא בהפגנת אהבה שהייתי יכולה להתרשם ממנה אם לא הייתי רואה את אותה הפגנת אהבה הזו בדיוק כלפי כל קשר שהיה לה לאורך השנים. והוא בהצהרה שזה רק בשביל הכייף ורק לבנתיים כי הוא רוצה להתנסות ולהכיר וכאמור, לכבוש את העולם.

הם שקעו בזוגיות עולצת ומאושרת מהסוג שגורם לי לחוש צמרמורת של עודף דביקות ויחדנס. אבל בסדר, זה שלהם. וזה נמשך כבר שנה .

אז מה הבעיה?

שניהם חברים שלי כבר המון שנים, אותו אני מחבבת יותר. אליה אין לי סבלנות. היא כל כך … אין מילים מלבד עולצת ודביקה בצורה מלאכותית ושאינה מתאימה לסיטואציה. אני יכולה לשאת אותה לפרקי זמן קצרים בתקופות מרוחקות. והבעיה היא שהם בלתי נפרדים. אי אפשר להזמין אותו בלי שהדבוקה תופיע גם היא.

דווקא ניסיתי. התקשרתי אליו והזמנתי אותו לביקור , עם הילדים שלו, לטיול ופיקניק, משהו נחמד שכבר עשינו בעבר ושכולם נהנו ממנו מאד. המון זמן נמנעתי מלהזמין אותו בגללה, אבל חשבתי שאם הילדים שלו אצלו אולי זו שבת שהם לא מבלים יחד.

אז חשבתי.

הוא נענה להזמנה בשמחה ואחרי יומיים התקשר לשאול אם יפריע לי שגם היא תבוא.

בטח שיפריע, אבל לא יכולתי לומר את זה .ועכשיו אני תקועה איתה לשעות ארוכות בשבת.

 

אני תוהה איך לשמר את הקשר איתו למרות הזוגיות המעצבנת הזו שלו.

 

 

בעניין אחר לגמרי. לפני יומיים יצאתי להליכה באיזור די מרוחק ממקום ישוב בשעת דימדומים, שאז מתחילות להתעורר כל חיות הבר שפעילות בלילה. 

עליתי עליה לא קלה, מרוכזת כולי במאמץ לטפס למעלה ובשיר שהתנגן לי באוזניות. בררגע שהגעתי לקצה העליה הצצתי אל המשך הדרך ולהפתעתי ראיתי כלב גדול וחום עומד על השביל במרחק של כחמישים מטר ממני. כלב גבוה, מעל גובה הברך שלי, חום בהיר עם שיער בינוני, קולר כחול עבה על הצוואר, שתי אוזניים זקופות ודרוכות. עומד ללא ניע השביל ולא זז.

בדרך כלל מאחורי כל כלב מופיע בשלב מסויים האדם שקשור אליו ולכן המשכתי להסתכל על הכלב וחיכיתי שהאדם יצוץ על השביל מאחורי הכלב, אבל ככל שנקפו הצעדים (והם נוקפים מהר בהליכה מהירה במורד) הבנתי ששום אדם לא הולך להופיע מאחורי הכלב המסויים הזה.

הכלב עמד דרוך ומתוח, יכולתי לחוש את הדריכות שלו והמתח הפיזי הזה שממש עבר אלי. התחלתי להבהל, חשבתי על כלבת ועד כמה היא נפוצה באיזור שלי ועל כך שאני יודעת שזן הכלבת הנוכחי מועבר בעיקר על ידי כלבים ופחות על ידי חיות בר. 

מחשבות מהירות רצו לי בראש, נסיונות לחשב את המסלול שבו אעבור ליד הכלב על השביל הצר, מה אעשה אם יתקוף אותי. ואז נזכרתי בסיזר מילאן והחלטתי ששווה לנסות את השיטות שלו. 

ניתקתי את קשר העין שהיה ביננו והמשכתי ללכת באותו קצב, מתעלמת ממנו לחלוטין. טוב, לפחות עשיתי את עצמי, עדיין פחדתי ממנו למדי. 

הגעתי עד לכלב וחלפתי על פניו. ברגע שעברתי אותו, הכלב זינק קדימה מבוהל כשכל שערותיו סומרות על הגב ונמלט הלאה הרחק ממני לצד השני, בהמשך השביל, כשהוא מביט לאחור בבהלה.

מייד נכמרו רחמי עליו, הכלב פשוט פחד עד מוות. מסכן.

כשהייתי כבר בדרך הביתה, עדיין באיזור מרוחק, עצרה ליידי מכונית ובה גבר בשנות החמישים לחייו. ממנו פחדתי יותר.