שבת מנוחה

סוף סוף סוף שבוע טוב. ממש ממש טוב.

 

נאמנה להחלטתי לא התקשרתי אל הגמל וכך יצא שעברו שבועיים מאז שדיברנו לאחרונה. כמו שחשבתי הגמל הרגיש שמשהו לא בסדר והתקשר לשאול אם אני כועסת או משהו. התלבטתי קצת ביני לביני ולבסוף אמרתי שפשוט רע לי מאד בזמן האחרון וזה כנראה לא ממש קשור אליו, אבל זה יוצא על כולם. הוא הבין מאד ובדק האם יתאים לי שהוא יבוא או לא.  הוא גם רצה להזמין אותי לארוחת בוקר כי בדיוק קיבל תלוש שי כזה שאפשר לממש בכל מיני בתי קפה.

 

למרות ואולי דוקא בגלל המצב רוח האיום שסבלתי ממנו בשבועיים האחרונים רציתי שיבוא, השהייה בחברתו היא האסקפיזם הכי טוב שיש. איזה סוג של פסק זמן מהחיים, של רוגע ושלווה. זמן בלי מחויבויות.

אז הוא בא, כרגיל קצת מאוחר, אבל בכל זאת בזמן. שכבנו מחובקים על הספה והוא סיפר לי קצת על הזמן שעבר עליו וקצת ניסינו לראות סרט בטלויזיה, לא כל כך הצלחנו. קצת הפריעו הליטופים והבגדים ההולכים והנעלמים.

שאלתי אותו אם הוא רואה שהשמנתי והוא אמר בדיפלומטיות שאולי רק קצת, היתה בקול שלו מן נימה כזו של – אני יודע שאני נכנס פה לצרה, לא משנה מה אגיד – ולכן אחר כך הוא עשה את הדבר היחיד שיכול באמת להוציא מישהו מהפח היקוש הזה ולקח אותי על הידיים למיטה, למרות מחאותי הנמרצות.

לא מחיתי על הכיוון, כמובן.

 

בבוקר החלטנו לנסוע לבית הקפה שהציע את הארוחה הכי טובה לדעתנו , בדרך עברנו בבית קפה אופציונלי אחר שהיה סגור, גם בית הקפה שכיוונו אליו היה סגור למרות שבאינטרנט היה כתוב שפתוח בשבת. אז החלטנו ללכת למקום אחר, לא בהסדר של תלוש השי, כי כבר היינו רעבים ממש, אבל גם שם היה סגור. לכן הלכנו למה שהיה פעם סגפרדו והפך לפתע לסי (מישהו שם לב לשינוי? הכל נשאר אותו דבר…) הפעם הגענו לבית קפה שהיה פתוח אבל נראה כמו אחרי מלחמה.

המלצרית הגישה לנו תפריטים ואמרה שאין להם אפשרות לקבל אשראי כי המכונה מקולקלת. מלצרית אחרת ישבה בצד ובכתה והשולחן שלנו היה מלא בפירורי לחם ופירורי סוכר חום. איזו התחלה מבטיחה! השולחן נוקה המנות נבחרו וסוף סוף יצאנו לדרך לקראת ארוחת הבוקר המיוחלת.

הגמל מצא שאין לו מספיק מזומן כדי לשלם על שנינו, מה שהכריח אותו לקבל בקושי רב את העובדה שקבעתי, שאני משלמת הפעם. הגמל שאל את המלצרית אם היא יכולה לתת לו את ההנחה שיש לו מטעם איזה כרטיס כזה או אחר, היא בהתחלה אמרה שלא ואחר כך חזרה ואמרה במילים האלו: "חשבתי והחלטתי שאני לא צריכה את המכונה בשביל ההנחה הזאת, זה חמישה אחוז, לא? אני אעשה לך ביד"

לא התאפקתי. אני מצטערת, אני יודעת שהייתי צריכה להתנהג בבגרות, אבל הרמה כזו להנחתה… לא עמדתי בזה.

מיד אחרי שאמרה מה שאמרה פניתי לגמל בסבר פנים פגוע ושאלתי אותו למה רק לו מציעים כאלו דברים??!

המלצרית המסכנה האדימה והתנצלה והסבירה שהיה בוקר נורא קשה , הרגענו אותה שהכל בסדר, אבל היא המשיכה להסמיק ולהתנצל בכל פעם שנגשה לשולחן.

 

אחרי ארוחת הבוקר חזרנו לבית שלי שבעים וטובי לבב. הגמל נסע לביתו ואני , מלאה באנרגיות לא מוסברות העברתי יום שלם בפעילות ויעילות שלא נראו כמותן מזה שבתות רבות.

הלוואי שזה סימן לבאות ושיצאתי מהשפל שהייתי בו. אבל גם אם לא, זו היתה אתנחתא מבורכת ביותר.

 

 

4 תגובות בנושא “שבת מנוחה

  1. נזכרתי באחד המאמרים המשעשעים של דייב בארי,  שמספר על איך שהוא יושב וצופה בשלווה במשחק בייסבול בטלוויזיה,  מרוכז בענייניו ובלי להפריע לשום איש,  ואשתו באה פתאום ושואלת אותו אם לדעתו המכנסיים החדשים שלה גורמים לה להיראות שמנה.  והוא כותב:  עכשיו  –  אין שום דרך בעולם שאני אוכל לצאת מהשאלה הזאת בשלום 🙂
    והידד לשבוע הטוב!

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s