היכרויות?

בא לי להכיר אנשים חדשים. גברים ליתר דיוק.

בא לי , אבל זה נשאר ברמה הזו של מחשבה בלבד.

כשאני מנסה לתרגם את זה למעשה, אפילו ברמת ה – להכנס לאתר היכרויות ולראות מה יש שם – מייד אני נתקפת יאוש גדול מנשוא. אני לא מסוגלת לעשות את זה. פשוט לא. פעם אחת בתקופה האחרונה הרחקתי לכת עד כדי כניסה לאתר כזה. גיליתי שבחודשים הארוכים (שנים?) שנעדרתי ממנו הופנו אלי מאות פניות , מה אני אעשה עם כל אלה? 

המספרים האלה מפחידים אותי, למרות שגם אם ניקח את כולם נגלה שרק מעטים מהם יכולים לעבור מיונים לשלב הבא.

אם נרחיק את כל המבוגרים מידי, את הצעירים מידי, את אלה שגרים רחוק מידי, את הנשואים, את הפרודים, ישארו אלה שאפשר להביט להם בכרטיס ולראות שהם לא לטעמי , חיצונית, או שמה שכתבו לא נראה לי מתאים לי.

ומתוך מי שנשאר, אני אביט בכרטיס רק כדי לגלות שהם לא מנויים ואין אפשרות אמיתית ליצור איתם קשר. למה אני לא מנויה בעצמי? כי ממילא לא יוצא כלום מהאתרים האלה אז למה שאשקיע בהם כסף?

אז בשביל מה לטרוח?

 

ובכל זאת בא לי. הגיע הזמן לזוז ולשנות דברים, נמאס לי לעמוד במקום אחד.

איך אצליח לעשות שזה יקרה? 

 

בשיחה עם חברה לעבודה התבהר לי היום שחלק מהתפיסות שלי הן בהחלט חריגות. דברנו על מקום לגור בו, היא התלהבה מאיזו דירה במגדל יוקרתי ואני נחרדתי מהמחשבה ואמרתי שאני מעדיפה לגור לבד ורחוק, עדיף על קצה ההר בבידוד מקסימלי.

היא הסתכלה בי בבעתה. כל כך לבד זה לא נורמלי. 

אולי אני לא נורמלית, ואיך אדם שצריך כל כך את הלבד שלו יצליח למצוא בן זוג או שותף לחיים?

24 תגובות בנושא “היכרויות?

    1. הגמל אינו מעונין בקביעות איתי, קורה במשפחות הכי טובות.
      אני מניחה שאם היו שמים את שנינו בזוגיות מחייבת, הייתי מתחרפנת תוך ימים ספורים.

      אהבתי

  1. פעם היינו באיזה מקום, חצי שעה לפחות מכל ישוב אחר (ובישראל זה הרבה מאוד :).
    יצאנו מהאוטו, אני לא אמרתי כלום. רק הבטתי ושתקתי. אחרי חצי דקה, גיסתי אומרת "אבי כבר מאוהב במקום הזה".
    אבל זה לא הכי פרקטי. אומרים שאי אפשר להכיר שם גברים.

    אהבתי

      1. אני חוששת שאתה טועה, מחויבות אינה פונקציה של מקום מגורים אלא של רצון והחלטה פנימית. ובכל מקרה אני אשמח עכשיו לחברות, מה רע בחברות גרידא?

        אהבתי

      2. אני לא מוצא משהו רע בזוגיות כפי שאת מעדיפה אותה (שנינו ביחד וכל אחד לחוד…)
        איחולים להמשך יומקסים לך פועה

        אהבתי

  2. לא סתם אומרים "לא טוב היות האדם לבדו". לפעמים הבדידות קשה מנשוא. יחד עם זאת אחרי הרבה שנים של לבד נוצרים הרגלים שמאוד קשה לשנות אותם ולהכניס אדם אחר לתוך החיים. יש הרבה יתרונות בלבד, אבל יש לדעתי הרבה יותר בלחיות יחד עם מישהו. יכול להיות שזה עניין אינדיבידואלי ולא כל מה שמתאים לאחד מתאים גם לאחר. אני יכול לומר על עצמי שלהיות יחד עובד יותר מהלבד.
    וכשאני חושב עליך ועל מה שאני מכיר מכל מה שכתבת כל השנים נראה לי שמה שאת צריכה יותר מהכל זה להתגבר על הפחד. על לעזוב את הפינה הנוחה, שאולי לא באמת כזו, ולעשות משהו שונה מהמוכר והידוע (עיין ערך הגמל).

    אבל אם את חושבת שאני נדחף מדי, אז אני מתנצל על הדברים ואני מייד אקח אותם חזרה.

    אהבתי

    1. אל תתנצל, אם לא הייתי רוצה תגובות, לא הייתי כותבת בלוג…

      להבדיל ממך אני באמת לא רוצה לחיות עם עוד מישהו, אני חושבת שיש אנשים שפשוט לא בנויים לצפיפות הזו של חיים מששותפים והזוגיות המרווחת שאני רוצה, גם מפחידה אותי וגם נחשקת בעיני.
      הגמל מאד נוח לי, אבל גם מקבע אותי בפינה המסויימת שלי ולא עונה לי על כל הצרכים. אני כנראה צריכה להגיע לאיזו נקודה של יאוש כדי להתחיל לחפש משהו אחר על אמת.
      כנראה שאני עוד לא שם.

      אהבתי

      1. יאוש בדרך כלל מוביל להחלטות לא טובות. לא צריך לחכות ליאוש כדי להתקדם. תעשי את מה שטוב לך. לא כל מה שטוב לאחד טוב גם לאחר, אבל מצד שני גם לא צריך להיתקע. את צריכה להחליט אם הזגיות שאת רוצה וחסרה לך, היא יותר מפחידה או יותר נחשקת. אם היא מספיק נחשקת תתגברי על הפחד. החיים קצרים…

        אהבתי

      2. הנוחות של היחסים עם הגמל לא מאפשרת לי לזוז לשום מקום , רק תחושה מאד חריפה של צורך בשינוי תגרום לי לזוז…

        אהבתי

  3. אנשים שכל כך מפחדים מבדידות, נוטים להתייחס לאנשים שדווקא אוהבים אותה כאילו משהו בהם לא בסדר, כשבעצם הם אלה שתלויים באנשים אחרים בשביל להרגיש טוב עם עצמם.
    חברה שלך יכולה להסתכל עלייך כאילו נפלת מהירח כמה שהיא רוצה. לכל אחד יש את רמת הלבד שהוא יכול לשאת ושהיא בריאה לו. 
    אם זה מה שעושה לך טוב, לבריאות.

    אהבתי

    1. אנחנו יצורים חברתיים, מבחינה אבולוציונלית שרדנו רק מעצם יכולתנו להוות קבוצה ולעבוד בקבוצה. אני חושבת שזו אחת הסיבות שאנחנו מוקירים כל כך את היחדנס ונבהלים כל כך מהחריגים המאיימים עליו, המתבודדים.

      אני לא מתבודדת ובהחלט זקוקה לחברה ולאנשים, רק את הזוגיות שלי אני רוצה קצת אחרת.

      אהבתי

  4. אולי אתרי הכרויות הם לא המקום המתאים למצוא בן זוג. אף פעם לא הייתי רשומה באתר כזה אבל אני מניחה שרוב הגברים (והנשים) שם יעדיפו לגור במגדל דירות יוקרתי.
    מצד שני, אין לי מושג איפה אפשר לפגוש גברים שמעדיפים לגור על אי בודד. אולי צריך לנסוע לאי בודד…

    אהבתי

    1. מגיל מסוים זה הופך להיות מסובך הרבה יותר להכיר בן זוג פוטנציאלי. באיזשהו מקום אני מחכה שזה פשוט יקרה לי, כמו שפעם זה קרה כל כך בקלות…

      אהבתי

  5. אני מניחה שזו תשובה שחוקה,  אבל בעניין השאלה ששאלת בסוף,  נראה שפתרון הקסם הוא פשרה. צריך יהיה לוותר על חלק מה"לבד",  או על חלק מה"שותפות".

    אהבתי

  6. כמה שההרגשה הזו מוכרת.
    הרצון הזה לשינוי ואי הידיעה איך לגרום לו לקרות.
    אי הידיעה? הידיעה קיימת אבל משהו חסר.
    אולי זה הלבד הזה שכל כך מתרגלים אליו וכל כך קשה לוותר עליו.
    הרגל השליטה המלאה על חיינו ועל מהלכם.
    ואיך יוכל להיכנס מישהו לתוככי המבצר שבנינו לנו וסביבנו?
    אולי רק לביקור אבל כהסדר קבע??

    לסיכום: אין לי נוסחת פלא לשינוי,
    ואני כמוך תוהה: איך אדם שצריך כל כך את הלבד שלו יצליח למצוא בן זוג או שותף לחיים?

    >

    אהבתי

  7. מצאתי בבלוג הרבה עם מה להזדהות:)

    איך לא באתי לבקר קודם?

    בכל אופן, נראה לי שפשוט יותר טוב כלום מכמעט, כמאמר השיר. כי כשמגיע הדבר הנכון, הבדידות מפסיקה להיות נוחה כל כך:)

    מאחלת לך אהבה גדולה ועוצמתית עוד השנה…

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s