בחני את עצמך – עד כמה את פתוחה ונאורה

במקום העבודה שלי עובדת אשה מקסימה שחיה עם בת זוג והן מגדלות יחד שני ילדים (השלישי בדרך) אחד היא ילדה, את השני ילדה זוגתה שסוחבת עכשיו הריון נוסף.
אני, שמחזיקה מעצמי נאורה ופתוחה ומקבלת, חייבת להודות שהיה לי מוזר בהתחלה עם הפתיחות והקלות שבה שיתפה. (אפשר לחשוב שכל מי שעובד פה מסתיר את חייו האישיים, תתביישי פועה)
מיד עלו כל מיני שאלות שכפי הנראה לא הייתי שואלת את עצמי אם היה מדובר בזוג סטנדרטי. למשל מי עושה מה בבית. מי מכבסת? מי שוטפת כלים? איך הילדים קוראים להן? איך מתיחסים לילדים שלהן בגן? איך מתיחסים אליהן בישוב הדי קטן שהן גרות בו?
לזכותי יאמר שחלק מהשאלות לא היו עולות כאשר מדובר בזוג של גבר ואשה מעצם היותו סטנדרטי ורגיל עבור החברה.

לשמחתי , חלק מהשאלות נענו אפילו מבלי שנשאלו במסגרת השיחות הרגילות שלנו, אנחנו ממש עונות על הסטראוטיפ של שיחות נשים חושפניות בעבודה. וחלק מהשאלות נענו לאחר שנשאלו והתקבלו בצורה שבה נשאלו, ללא קנטרנות ומתוך סקרנות פשוטה.

לאחר שהתרגלתי לעצם הרעיון, שהאשה הזו שאני מכירה כבר די טוב, חולקת משק בית, הורות ומיטה עם אשה אחרת , זה נראה לי כמעט טבעי. מפריע לי הרעיון שהיא ישנה חבוקה עם זוגתה , אבל זה רק בגלל שאני נרתעת מהמחשבה של שינה חבוקה עם מי שזה לא יהיה. לא אוהבת שנוגעים בי בלילה, לא אוהבת שישנים איתי באותה מיטה. לכן נראה לי די מזעזע שיש אנשים שממש אוהבים ומתרפקים על שינה משותפת.