האוטו שלי ואני


בכל מה שנוגע לכלי רכב אני כזאת נקבה שזה לא יאמן.


אני ממש ממש מתעבת כל מה שקשור להתעסקות שחורגת מתחום ה- להכנס לאוטו להניע ולנסוע- כל כך מתעבת שמדחיקה כמעט כל טיפול אפשרי וכך קרה שאתמול תוך כדי נסיעה מפה לשם מצאתי את עצמי עם מחוג חום מנוע הרבה מעל לקו האדום. מבט תמים בלוח השעונים הקפיץ לי את הדופק לטיסה מטורפת ובהלה כללית אחזה בי.
מה אעשה, בדרך מפה לשם, באמצע שומקום עם מכונית שהמנוע שלה תיכף נשרף?
מחשבת כפירה ראשונה: שתשרף המכונית המחורבנת.
מחשבה שניה: איך אני משלימה את המשימות וחוזרת הביתה אם המכונית המחורבנת נשרפת?
זכרתי שבהמשך הדרך בטווח שלוש דקות נסיעה (במהירות מאה ועשרים קמ"ש) יש תחנת דלק והחלטתי לקחת סיכון ולנסוע עד לשם לעומת לקחת סיכון ולעצור על כביש בין עירוני סואן שהמכוניות האטיות בו נוסעות מאה ועשרים קמ"ש.


לחצתי על דוושת הגז וטסתי לתחנת הדלק.
כשהגעתי אליה כיביתי את המנוע וזינקתי החוצה לפתוח את מכסה המנוע, עלו משם אדי קיטור מבשרי רע. אני לא אוהבת אדים מבשרי רע, באופן כללי אני לא אוהבת שום מבשרי רע באשר הם. האדים התעלמו מרגשותי הגלויים לחלוטין והתאבכו להם באויר הלוהט ממילא.

חוסר האונים הניכר והאומללות השפוכה על פני הביאו אלי שני עובדי תחנת דלק להוטים לעזור ששפכו קצת מים על הרדיאטור והציעו לי לתת לאוטו להתקרר קצת ושאחר כך יעזרו לי.
אמרתי תודה והתקשרתי לגמל, כי למי עוד אני יכולה להתקשר כשאני במצוקה?
הסברתי לגמל שהאוטו התחמם ושהמאוורר שצמוד לרדיאטור לא עובד ושאולי אין מים ברדיאטור ושהכל מהביל מאדים ומה עושים עכשיו?
הגמל שאל מתי בדקתי מים בפעם האחרונה.
עניתי בכנות שמעולם לא.
דממה על הקו.
כעבור עשרים שניות התאושש הגמל מספיק כדי להחזיר לעצמו את הנשימה ולשאול האם הוא שמע אותי נכון. וכעבור עוד שתי דקות שבהן הסביר לי ש צ ר י ך לבדוק מים באופן סדיר וגם שמן אם אני כבר שואלת, עבר להסברים מעשיים יותר של מה לעשות עכשיו.


אחרי כרבע שעה פתחתי את מכסה הרדיאטור (טוב לא באמת אני, העובד בתחנת הדלק) וגיליתי שאין מים ברדיאטור, בכלל אין, אפילו לא טיפה.
העובד מילא את הרדיאטור במים ואיחל לי בהצלחה. לי היה נראה שהרדיאטור מטפטף, אבל החלטתי לנסות להגיע ליעד שלי בכל זאת.
עליתי לכביש רק כדי להתקע בפקק לא צפוי במשך חצי שעה. אין לתאר את המתח הכרוך בזחילה של עשרים קמ"ש כשהעיניים צמודות למד החום של המנוע ולחיפוש מקומות לירידה מהכביש במקרה של צורך במילוי חוזר. אני אחסוך מכם את המתח – המנוע לא התחמם מידי ולא הייתי צריכה לעצור ולמלא מים. הצלחתי להשלים את הנסיעה בשלום ולחזור לביתי בלי בעיות מיוחדות.


היום בבוקר קמתי על פי הוראת הגמל לבדוק האם יש מספיק מים והאם המאוורר עובד. טרוטת עיניים ומרת נפש התנהלתי אל המכונית, הרמתי את מכסה המנוע ובדקתי כשאני שואלת את עצמי למה תמיד זה קורה רק לי???
כשגיליתי שהמאוורר עובד ושחסרים רק מעט מים יכולתי להרגע מספיק ולענות לעצמי ש:


א. זה לא קורה רק לי.
ב. אם אני אטפל באוטו כמו שצריך זה כנראה לא יקרה.


אבל כאמור, אני כזאת נקבה בכל מה שנוגע לטיפול במכונית…