אחרי שבועיים וחצי חזרתי סוף סוף לעבודה ואני כל כך עייפה! חשבתי שאחרי שעות השינה הארוכות מאד שסיגלתי לעצמי בחופש אהיה רעננה ומלאת מרץ כצרצר בליל קיץ ולא כך היא. אני גוררת את גופתי הדואבת לאורך יום העבודה, מבליעה פיהוקים קורעי שפתיים ומנקרת בחשאי. אני שצונחת cאופן סופי לחלוטין כל ערב למיטתי, לא יאוחר מהשעה 22
ממש כמו בת טיפש עשרה נדמיתי, מינוס השתיה ההוללת, הסמים , הסיגריות, מעשי הונדליזם והסקס.
כשהתלוננתי בפני חברה שהייתי צריכה להיות הרבה יותר אנרגטית היא הסבירה לי שהגוף שלי התנוון משכיבה ללא תזוזה כמעט במשך שבועיים וחצי ולכן אני עייפה ומותשת.
וואלה לא חשבתי על זה.
חברתי לעבודה אמרה שאני נורא חיוורת, נו בטח, שבועיים וחצי בלי לראות אור שמש יעשו אפילו את הגמל לחיוור. לא חיוור כמוני, אין אף אחד בעולם שמגיע לרמות חיוורות, שלא לומר לבנוניות כמוני.
היום, ביום השני של חזרתי לעבודה אני טיפה פחות עייפה, אבל גופי מייחל לחזור לשכיבה הנוחה והלא מאמצת , איכס, אני נעשית רכיכה.
על קצות האצבעות 