אפונה


הכרתי אותו דרך אודיגו, תוכנת הכרויות שהיתה בשיאה לפני עשר שנים פחות או יותר, ומי שזוכר את התוכנה זוכר בוודאי גם את "כלבי אודיגו" כל הגברים שהיו מוכנים להתכלב על מנת להשיג שיחה עם אשה (או סביר יותר להניח עם מי שמתחזה לאישה) ואכן מתחזים היו בעשרות וידעתי לזהות אותם מייד אחרי השורה השניה של השיחה . נפנפתי אותם בערך באותה מהירות שבה הם פנו אלי.


יום אחד פנתה אלי אשה שהמשיכה להשמע כמו אשה גם אחרי המשפט השלישי והרביעי, והיה מעניין לדבר איתה אז דיברנו, במשך חצי שנה דיברנו, דרך איי סי קיו בעיקר, שיחות נפש ארוכות שאפשריות רק בין נשים. על החיים והבית והעבודה והחברים וההורים ומה לא…


אחרי חצי שנה היא נעלמה לפתע, תמהתי לאן נעלמה, אחר כך קצת דאגתי , היא לא השאירה שום דרך להתקשרות (אף פעם לא עברנו לדבר בטלפון), ובסוף הנחתי למחשבות ורק מידי פעם עוד היתה חולפת במחשבתי. לפעמים זה קורה שאנשים נעלמים מהחיים. כך חלפה לה חצי שנה ויום אחד פתאום הבליחה לה באייסי כאילו לא נעדרה מעולם, אמרה שהיא חייבת להתוודות. היא נעלמה כי הרגישה שהיא נקשרת אלי מאד ומכירה אותי באמת ולא היתה יכולה לחיות יותר בשקר ששיקרה לי, היא לא אשה, היא גבר. נשוי כמובן.


הפתעה הפתעה, חדי השכל בינכם ניחשו את זה כבר, אבל אני הייתי מופתעת באמת ובתמים וגם כועסת. אני לא אוהבת שמשקרים לי, זה אולי הדבר שאני שונאת יותר מכל, שקרים.


ומצד שני, נוצרה ביננו חברות מרתקת ומענינת שחבל לוותר עליה.


מצד שלישי , אני לא נוגעת בנשואים גם עם מקל באורך מטר.


ומצד רביעי, אפשר למצוא פשרה.


הפשרה היתה שנמשיך לשוחח אך לעולם לא נפגש. (איך עמדנו בזה ועד כמה זה נושא לפוסט אחר).


ואכן השיחות הפכו לטלפוניות בעיקר והוא הפך לחבר נפש, ליווה אותי בכמה צמתים חשובות בחיי לאורך כעשר שנים שוחחנו ימים על ימים, אולי אפילו שבועות בזמן מצטבר.  


שלוש פעמים התנתק ביננו הקשר, פעמיים בעקבות שינוי שחל בחיי וכנראה הבהיל אותו פעם שלישית בעקבות אי הבנה שהובילה לכעס גדול. בשלוש הפעמים הוא פשוט הפסיק להתקשר ואף לא ענה להודעות סמס. הנתקים נמשכו מספר חודשים בכל פעם והקשרים התחדשו בכל פעם בצורה מקרית, מצידו.


הפעם הרביעית והאחרונה התרחשה רק עכשיו, לפני כחודש היה ביננו איזה ויכוח שלאחריו פסק מלהתקשר. אני בדרך כלל לא מתקשרת אליו כי אחרי הכל הוא נשוי. עבר שבוע ושבועיים ושלושה ואין סימן לטלפון בסוף סימסתי לו:


אני : זהו?


הוא: נראה לי שככה עדיף, לא?


אני: לא יודעת, לא חשבתי על זה במונחים כאלו. אתה עשית החלטה אבל לא ידעת אותי, בכל אופן אם כך אתה מרגיש אז כך עדיף.


הוא:אז יש הסכמה מצוין.


הוא: (כעבור מספר דקות) ברצינות הריטואל שבו משהו מכעיס אותך ואני צריך לעמוד בפינה נמאס. זה הצד שלי . ומבחינתך לא עדיף להפסיק להפגע?


אני:"לעמוד בפינה" זו חויה שלך לבדך, אני לא הרגשתי פגועה ובטח לא עד כדי ניתוק קשר חד צדדי, אבל שוב, אם כך אתה מרגיש , זה הדבר הנכון לעשות.



וכך הסתיימו להן עשר שנות חברות שאני אסירת תודה לה, כי למדה אותי המון דברים, תמכה ועזרה במקומות קשים.


אני לא כל כך עצובה ובכלל לא מתגעגעת, יכול להיות שהסיום הזה קרה בדיוק בזמן. בדרך כלל קשה לי מאד לנתק קשרים עם אנשים, בעיקר קשרים ארוכים. ופה אני לא חווה שום קושי.


אני מקווה בשבילו שהנשואים שלו יהיו טובים יותר (גם אני הייתי בשבילו עוגן הצלה לא מעט פעמים) ושהוא יהיה שמח בחייו.


ואני באמת שמחה שלא נכנעתי לתחנוניו ולא נתתי לו את כתובת הבלוג.


שיהיו לך חיים טובים , אפונה.

10 תגובות בנושא “אפונה

      1. בלי להעליב 🙂
        היה שם אופס-ספייס שישבו בשורות ארוכות, אפילו בלי מחיצות בין האנשים. אני מדבר על 1999 אני חושב.

        אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s