ארוחת לילה

הוא אוהב לחשוב שהוא עוזב אותי כשאני ישנה, שאני ממשיכה לישון בשלווה, מתעוררת שקטה ושמחה.


בדרך כלל זה לא עובד. השינה שלי קלה מאד, בעיקר כשאני לא לבד במיטה. כל תנועה שלו מעירה אותי. וחוץ מזה אני לא אוהבת להתעורר לבד. זאת אומרת, אני מאד אוהבת להתעורר לבד. ולישון לבד. אבל לא כשהלכתי לישון עם מישהו. אז אני אוהבת להתעורר איתו.


אני אוהבת לשתות יחד קפה של בוקר. לשבת מנומנמת עם הקפה ביד. לדעת שהוא יצא לנסיעה הביתה, אחרי קפה ועוגה. שלא חמק החוצה בשקט עייף רעב וצמא. כמו שהייתי רוצה לצאת לדרך בעצמי, אם המצב היה הפוך.

באמצע הלילה הוא זז במיטה.


-את ערה? הוא שאל, אני רעב. אני מת מרעב. אני חושב שאני אסע הביתה, אני לא רוצה שתקומי עכשיו מהמיטה. אני פשוט מת מרעב.


-מה בא לך?


-לא, אני לא רוצה שתצאי מהמיטה, חם ונעים לך פה.


-אני יכולה להכין לך שניצל, עם חלה ועגבניה חתוכה.


-לא, אני לא רוצה שתקומי מהמיטה.


אני מתחילה לקום.


-אל תקומי. אני לא רוצה שתקומי, את תקפאי.


-אני צריכה בכל מקרה לשירותים.


-תלבשי משהו, את תתקררי.

בתנועות מתורגלות אני מביאה צלחת, שולפת את השניצלים מהפריזר ומכניסה לתנור. מוציאה עגבניה מהמקרר, שוטפת וחותכת, פורסת את החלה, מורחת במיונז ומדלגת למיטה , עד שהשניצלים יהיו מוכנים.


במיטה אני מתחממת מחדש. רגליים קפואות שלי על הבטן החמה שלו, יש מחיר לכל דבר.

אחרי עשר דקות.


-מתי זה יהיה מוכן? אני מת מרעב.


היצר הסדיסטי שלי מרים את הראש


-אוי, אני לא בטוחה שהדלקתי את התנור! אני יודעת שהכנסתי את השניצלים, אבל לא סגורה על זה שהדלקתי את התנור….


-באמת???!  הוא כמעט מתעלף ומתחיל לקום להדליק את התנור.


-לא, אל תקום, הדלקתי, סתם אמרתי לך.


אני צוחקת נורא, הפרצוף שלו הוא תערובת של הקלה , רוגז וחיוך. טוב, כבר אמרתי שיש מחיר לכל דבר, גם ללהעיר אותי באמצע הלילה בשביל אוכל.

בבוקר הוא רוצה לצאת כבר, הוא רוצה שאשאר לישון, שלא אצא מהמיטה, בעיקר אחרי שהעיר אותי באמצע הלילה. אבל אני ערה לגמרי. כזאת אני, כשמעירים אותי, אני ערה.


אני הולכת להכין קפה בזמן שהוא מתלבש. אפילו לא טורחת להתווכח.


אנחנו שותים את הקפה יחד, מדברים קצת באיטיות של בוקר.


מחייכים באור הרך של השמש שנכנסת דרך התריסים החצי מוגפים. נעים לנו.


כשהוא יוצא מהדלת הוא אומר , את יודעת, היה נורא כייף הבוקר הזה.

כן, אני יודעת.

10 תגובות בנושא “ארוחת לילה

      1. "כשאמא כבר ישנה ואני רוצה להגיד לה משהו, אני מעיר אותה בשקט-בשקט, בשביל שהיא לא תתעורר."
        יהודה אטלס, כמובן.

        אהבתי

      2. אהבתי. גם הכתיבה גם מה שקורה, הכל.
        ככה תהיתי (בפולנית) אם זה אחד שכבר נכתב עליו פה או חדש.
        את לא מוכרחה לענות כמובן.
        🙂

        אהבתי

    1. מנסיון זה לא שווה לי 🙂
      אחר כך אני שומעת במשך שבועות רצופים כמה שהוא היה רעב, ולא אין לו טענות, הוא רק מציין עובדה זה הכל… והכל בחיוך ממזרי כי הוא יודע שזה דורך לי על הפולניות.
      😎

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s