מאיפה בא הצער האינסופי שמזרים לי דמעות לעיניים?


מהרגע שהתרוקן הבית אני לא מפסיקה לבכות ומרגישה הכי לבד בעולם.


העיניים נפוחות לי מבכי והאף אדום.


אני בורחת לספר, קוראת שם שורה ומתחילה לבכות.


אחרי עשר דקות אני מכריחה את עצמי להפסיק , הולכת לשטוף פנים ולקנח את האף.


לוקחת מהמקרר פחית חצי ליטר של בירה.


נכנסת לאמבטיה, עם הבירה הקרה והספר.


הטלפון מצלצל. אני יודעת מי זה.


נעלמתי לתמנון באמצע שיחה בבמסנג'ר והוא דואג.


אבל לא יכולתי כבר לראות את המסך, הכל היה מטושטש מאחורי מסך הדמעות.


אני לא עונה.


הוא לא משאיר הודעה.


אני מרגישה הכי בודדה בעולם.


הבדידות כל כך מכאיבה לי ואני שוב בוכה. אולי האמבטיה תעלה על גדותיה, אולי אני אטבע.


הלוואי.


שוב שוטפת פנים. הפעם במים החמימים של האמבטיה. חופפת ראש ויוצאת.


ישר למיטה , עם שאריות הבירה והספר, קוראת עוד משהו בספר והסכר נפרץ שוב.


אני מצליחה להרגע רק כדי לבכות שוב כמה דקות אחר כך.


העדשות שורטות לי את פנים העפעפיים הנפוחים והרגישים.


אני מרגישה עייפה ומותשת , כאילו התאמצתי מאד.

11 תגובות בנושא “

      1. בוקר טוב,
        כן, ראיתי שעשית חיים השבת וחזרת לעצמך.
        הדבר היחידי שלא אהבתי הוא הנסיעה על האופנוע.
        אופנוע זה כלי מסוכן ביותר.

        אהבתי

      2. לא סתם אמרתי מה שאמרתי על האופנוע.
        לפני 5 חודשים אחייניתי נהרגה כשרכבה כנוסעת על אופנוע.

        אהבתי

      3. צר לי שהנחתתי את זה עלייך בצורה כזאת. לא יכולת לדעת.
        היא היתה בת 26.
        זה שלקח אותה נפצע קשה מאוד ועכשיו הוא בשלבים מתקדמים של שיקום.

        אהבתי

      4. אני מצטערת מאד מאד מאד.
        אני אכתוב את דעתי על אופנועים ובטיחות כשיהיה לי קצת יותר זמן.

        אהבתי

      5. נכון שלא יכולת לדעת למה אמרתי שהאונוע כלי מסוכן.
        תודה על האמפטיה וההשתתפות בצער על האובדן.

        אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s