יום שישי בבוקר

שישי בבוקר.


תמיד בימים שבהם אני לא עובדת מעסיקות אותי מחשבות קיומיות.


זה בטח בגלל שביום יום פשוט אין לי זמן לזה בבוקר.


צריך לקום להתארגן, להספיק לשתות קפה ולטוס החוצה.


להגיע לאוטו ולגלות שעדיין לא גנבו אותו, למרות שכבר חודשיים אני לא נועלת אותו.


ובקרים האלה, שבהם אני יכולה לישון עד מאוחר ואין לי לאן למהר, דווקא בהם אני מתעוררת מוקדם מידי ומוצאת את עצמי עסקה במחשבות עד מעל לראש.


אני צריכה להחליט עם עצמי אם אני רוצה להמשיך בחלק הפחות אהוב עלי בעבודה, או שכדאי לי לעזוב אותו להצטמצם לכמה זמן עד שיצוץ משהו אחר.בעצם משהו אחר כבר צץ, אבל אני יכולה לצרף אותו להכנסות הנוכחיות ולשפר את מצבי הכלכלי בעוד קצת.


מצד שני, כמה אפשר לרוץ אחרי הכסף, ואיזה מחיר צריך או מותר לשלם עבור זה. הרי אני דוגלת בזה שחיי נפש בריאים נשענים בין השאר על שקט נפשי. שנובע, בין השאר, מסיפוק בעבודה. (וגם מבטחון כלכלי, כמובן)


טפי. מילכוד.





בכלל בלי קשר, הפכתי ביומיים האחרונים למזכירה.


שזה תפקיד שנמנעתי מלעשות כל חיי. אפילו בצבא הצלחתי לחמוק ממנו, שזה יפה , כי 99 אחוז מהתפקידים הנשיים בצבא, הם תפקידי פקידות שנקראים בשמות כאלה ואחרים.


אבל זה מקרה חריג, כי התמנון, שסבתו מתה עליו, לקח על עצמו את העסק המשפחתי, כדי לפנות את  אביו לשבת שבעה.


ובגלל שכך, הוא נוסע אחוז תזזית ימים שלמים ממקום למקום ובקושי מספיק לנשום.


ביום רביעי בערב הוא התקשר אלי ושאל אם אני לייד מחשב. במקרה הייתי (ממש במקרה….) ולבקשתו העברתי עבורו קבצים ממקום למקום.


הוא הודה לי בהתרגשות על זה שהצלתי אותו.


למחרת בצהריים, כשהייתי בעבודה הוא התקשר שוב וביקש עוד העברה.


ואחר כך, בערב, כשהייתי חייבת ללכת לעבודה ..


הקול שלו נשמע מוטרד ומודאג כל כך. בסוף הוא הצליח להעביר בלעדי ואני איחרתי.


מאוחר יותר בערב, כשהייתי בדרך לארוחת ערב עם חברים, הוא התקשר שוב וגרם לכך שהדבר הראשון שעשיתי כשנכנסתי לביתם, הוא להתיישב לייד המחשב שלהם, להשתלט על כל פעילויותיו ולהתעסק בהעלאת והורדת קבצים לפי ההנחיות שקיבלתי.


החלק המשעשע בכל הסיפור, הוא שככל שאני מתאמצת יותר ומשקיעה יותר זמן בלעזור לו, כך העזרה שלי יותר מובנת מאליה.


הייתי יכולה להתעצבן מזה, אבל אני לא. יש מקום לשיפור בפולניות שלי.




אני חושבת שאני מתחילה לראות תוצאות לתוכנית האכילה המצומצמת שלי והפעילות הגופנית המוגברת.


כשנסעתי אתמול מהעבודה הביתה, חשבתי על זה שלהיות רזה לא הופך אותי להיות מאושרת יותר, אבל להיות בעלת קילוגרמים עודפים, בהחלט גורם לי עצב גדול. ולכן האמירה שרזון לא מביא אושר, היא אמירה נכונה, אבל לא קשורה לשום דבר.

עכשיו אני צריכה להחליט מה אני עושה:


שוטפת רצפה.


יוצאת לסידורים


יוצאת לרכיבה על אופניים.


מתקשרת ומסדרת את העבודה שהיתה מתוכננת להיום.

אם אני אזוז עכשיו אולי אני אצליח לעשות לפחות שלושה מתוך ארבעה…..

6 תגובות בנושא “יום שישי בבוקר

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s