התמנון התקשר לעדכן אותי על סבתא שלו.
סבתא שלו אושפזה אתמול אחרי שנפלה ושברה את הירך.
בגלל הגיל ואלף סיבות אחרות, היא התדרדרה במהירות, והוכנסה לטיפול נמרץ.
בבוקר כשהוא התקשר ותיאר לי את מצבה, שאלתי אותו אם הוא מוכן להפרד כבר.
הוא אמר שכן והצעתי לו ללכת להגיד לה שמותר לה להרפות.
הסברתי לו שלפעמים תחושת האחריות לא מאפשרת לאדם להרשות לעצמו להרפות ולמות, למרות שהגיע זמנו.
עכשיו הוא התקשר להגיד לי שמנהל טיפול נמרץ ערך להם שיחה והסביר להם שזה הסוף.
שאלתי אותו אם הוא הלך להגיד לה שהוא אוהב אותה.
כן, הוא אמר, אמרתי לה שאני אוהב אותה ושאני חושב שסבא מחכה לה ומתגעגע אליה.
קולו הצטרד לפתע ואני בכיתי.
מותק, אני סוגר עכשיו, הוא אמר בקול משתנק.
אני אוהבת אותך, תמנוני. אמרתי.
הלוואי והייתי יכולה להיות איתו עכשיו.
על קצות האצבעות 