הממממממ

לא התקשר, התולעת.

לא שאני מתלוננת אבל….

אני במצב רוח טוב.

בלי שום סיבה. כמו שנפל עלי הנאחס בלי הכנה ובלי סיבה טובה, עכשיו טוב לי.

ושוב אין סיבה מיוחדת שיהיה כל כך טוב.

עדיין מחכה לי שיחת הטלפון המפחידה בערב.

האוטו נתקע לי כבר פעם שניה ביומיים ואולי אני אתקע באמצע הדרך היום או מחר. שלא לדבר על הכסף שיעלה לי לתקן אותו.

לא כל בעיותי נפתרו, אפילו לא מתקרב.

ובכל זאת, היום אני שמחה.

כל כך שמחה שהלכתי לקנות בגדים וקניתי מכנסיים וחולצות חדשים וכייפים.

לא התאפקתי ולבשתי את הג'ינס החדשים כבר בחנות.

גזרתי את התוית, שילמתי ויצאתי.

ועכשיו אני מחודשת מכנסיים, ובאוטו (המאיים לשבוק חיים) שקית מלאה בחדשים נוספים.

ולא, זה לא שאני שמחה כי קניתי.

אני שונאת לעשות קניות ומוכנה לגשת לחנות בגדים רק כשאני במצב רוח טוב.

בחנות המוכרת הרשתה לי לנבור במדפים ולהפוך לה את הקיפולים והסדרים.

אני לא אוהבת שמראים לי ומציעים לי ובאופן כללי כובלים את ידי. והמוכרת הזו איפשרה לי חופש במדפיה. זה ניכר בקניה שלי שהיתה כפולה מהרגיל אם לא יותר.

החלטתי לתת לה חיזוק חיובי ואמרתי לה שקניתי את כל זה בזכות היחס שלה והעובדה שאיפשרה לי לחטט לבדי.

היא היתה מופתעת לשמוע שלא זה הנוהל הרגיל בחנות וביקשה לשמוע מה היחס הרגיל.

סיפרתי לה. ואז היא אמרה שהיא אחראית איזורית של הרשת ושטוב שאמרתי לה , כי זה יעזור לעשות את השירות טוב יותר בחנות הזו.

אמרתי לה שהמוכרות בחנות מתוקות מאד, רק שהגישה היא לא אחידה כי בחנויות אחרות יש יותר חופש גישה למדפים.

היא שוב הודתה לי והבטיחה שהמוכרות לא יפגעו.

אז מה רע?

לפעמים אני כל כך טיפשה….

קיבלתי SMS מהבש'ח:

מה איתך? מתי את באה כבר?:)

ופתאום נפל לי האסימון.

הוא מובטל.

אין לו כסף.

הוא לא יכול להרשות לעצמו נסיעה של שעה ורבע אלי.

זה לא שהוא לא רוצה.

הוא מת לבוא ולא יכול להרשות לעצמו את ההוצאה.

אבל ממציא תירוצים של שיוויון כי האגו שלו לא נותן לו להגיד – מותק, אין לי כסף.

ואני, לפעמים כל כך אטומה…. לא מצליחה להבין רמזים.

טיפשה טיפשה טיפשה.