רגע אחד

חזרתי היום מוקדם מהעבודה והיה לי קצת זמן פנוי, אז נכנסתי למיטה, בעיקר בשביל להתחמם, עם הספר החדש הרלן קובן. רציתי שיהיה לי נעים ואינטימי, לכן כיביתי את האור הגדול וניסיתי להדליק את מנורת הלילה.

מסתבר שהנורה נשרפה.

וכבר לא היה לי כוח לקום להדליק את האור שוב.

עצמתי עיניים, רק בשביל לראות מה יקרה והתעוררתי אחרי שעה.

טוב שהתעוררתי, כי תיכף אני צריכה ללכת לעבוד עוד קצת.

בנתיים עשיתי לי קפה.

הכי טעים בעולם זה קפה של התעוררות.

לחצתי על הPLAY במערכת והיא בחרה להשמיע לי את הפינק פלויד – dark side of the moon , ישר לסולו המצמרר הנשי.בחוץ שאריות של אור. השמיים אפורים כהים והגשם יורד. אפילו מבעד החלון הסגור אפשר להריח את החורף.

רגע של חסד.

הלוואי והייתי יכולה למשוך את התחושה הזו של האושר הצובט. של השלמות הרגעית הזו, לנצח.