השיחה איתו אתמול נגמרה במעין – צריך לחשוב מה הלאה…..
ופתאום חשבתי לעצמי, כאילו דא?
סליחה מותק, זה מה שאת רוצה? מערכת יחסים צולעת ומפגרת שבנוסף לכל הצרות גם צריך לחשוב עליה?
והוא עוד לוקח את הזמן, שוב לא יצר קשר יום שלם.
הוא חושב, בטח חושב בכל הכוח.
אבל מה, אני מאמינה שבכל הנוגע ללב, צריך להרגיש, לא לחשוב.
וכמו שנהוג לומר במקומותינו : כשיש ספק – אין ספק!
אז וואלה, כשמסתכלים על זה ככה, באמת אין ספק מה הוא הצעד הנכון.
אבל זו חשיבה שעשיתי עם עצמי.
הבנות שלי עם עצמי.אם הוא יתקשר וירצה לשמוע, מה טוב.
ואם לא, גם בסדר.
מגיע לי הדבר האמיתי.
לא בערך.
לא משהו שצריך לחשוב עליו..
מי שלא רוצה אותי מעמקי נשמתו, על כל השריטות שלי, המוזרויות שלי והכמות האינסופית של הפגמים שיש בי, פשוט לא צריך להיות שם.
פה באמת אין מקום לפשרה.
על קצות האצבעות 