אני יפה?

לחבורת שלי יש נוהג חביב לאגד לי ענינים דומים באותו שבוע, כדי שלא אצטרך להטריח את מוחי בתהיות חסרות חשיבות לאורך זמן.

וככה יצא שהשבוע היו לי שיחות דומות מאד עם נוקי ועם גל. שתיהן מחזיקות בעלות על בני זוג.

אחת מהן נשואה ולשניה יש חבר .

שתיהן העלו את התהיה הקיומית הבאה:

תגידי, הוא עיוור לגמרי?

ועכשיו ההסבר. לשתיהן יש בן זוג מעריץ שחושב שהן נפלאות, יפיפיות מושלמות, חכמות, מבריקות, מענינות והכי חשוב, הכי סקסיות בעולם. יש לציין שאחת מהן בת 41 והשניה בת 33 ואף אחת מהן לא מרגישה יפה יותר מוואזה עם פרחים נבולים. כלומר, היו לה הימים שלה….

שתיהן רק מחכות בקוצר רוח מסוים ליום שבו תיפול המסכה ובן הזוג שלהן יגלה כמה הן איומות באמת.

פתאום הוא יראה את השומן והקפלים, והעור הלא לגמרי נקי והשערות שלא ירדו מהרגליים ואת כל הפגמים הענקיים באופי.

מה שהן לא מבינות זה שרוב הגברים לא רואים אותנו באמת. הם , בראיה גברית ייחודית לא רואים את כלל הפגמים האיומים שאנחנו רואות בעצמנו. ואם הם רואים אותם, מיד הפגמים האלה הופכים לחיות מחמד מתוקות.

איך אפשר להסביר אחרת את העלמת העין המוחלטת מהשערות שלא הספקנו להוריד מהרגליים? את נקודת העיוורון הפוקדת אותם בכל פעם שהירכיים והתחת נכנסים לטווח ראיה?

האפונה למשל טוען בתוקף שכף הרגל שלי היא יצירת פאר.

בחיי שאני לא יודעת מה לחשוב על זה. יש לי כף רגל ענקית. עצומה. בלתי נגמרת. עוד לא פגשתי אישה בריאה שיש לה כף רגל בגודל שלי. בשבילי ללכת לקנות נעליים זה הסיוט בהתגלמותו. אף פעם אין נעליים בגודל שלי. ואם יש, הם בסקטור הגברי.

ומאחר ואני מסרבת לנעול , אפילו לרגע אחד , נעל שלוחצת, משפשפת, מועכת או עושה כל אחד מהדברים האיומים שנעליים יודעות לעשות לרגליים, יוצא שאני מסתובבת שעות בחנויות נעליים, רק בשביל לשמוע – לא, אין לנו מידה יותר גדולה.

לפני שנה מצאתי מגפיים של האש פאפיס (שתמיד המספרים שלהם קטנים בחצי משל האחרים) ועוד מצאתי מגפיים שגדולות עלי בחצי מספר.

היה אפשר לחשוב שאדבק במידה שלי, אבל לא. כל כך הייתי מאושרת שמישהו ייצר נעליים בגודל כזה שקניתי מגפיים שגדולים עלי , רק על מנת שאוכל ללכת בתחושה שיש בעולם נעליים שגדולות עלי.

וכל הסיפור הזה רק בא להמחיש שכף הרגל שלי גדולה.

מאד גדולה.

ועדיין, אפונה שמאוהב בי קצת חושב שהן הרגליים הכי יפות בעולם. שהן מעוצבות בשלמות ושאין כמוהן.

הוא גם חושב שאני יפה וסקסית.

לאחרונה אני יותר יפה וסקסית מאנג'לינה ג'ולי.

לטעמו כמובן.

אני גם חכמה ומצחיקה ומענינת ומרגשת וממכרת.

הנטיה הראשונית שלי לנוכח האמירות האלה, היתה לנחור בבוז לכושר האבחנה הלקוי שלו. ולחכות למסך שיפול ויגלה לו את האני האמיתית. אבל אחרי השיחות עם חברותי החלטתי שמה שנכון להן נכון גם לי.

בשבילו אני יפה וסקסית ונהדרת והכל.

ואם בשביל בחור נבון ודק אבחנה כמוהו זה נכון, אז למה לא בשבילי?