הוא גילה שהוא נדלק לחלוטין מלצפות בי.
לו עצמו אין מצלמה, כך שהצפיה לחלוטין חד צדדית.
בהתחלה הייתי נבוכה מאד מהמחשיפה החד צדדית, אבל מהא מאד למדתי לשכוח שהמצלמה קיימת ושהוא רואה אותי כל הזמן.
מידי פעם הוא מזכיר לי שהוא בוחן כל תנועה שלי.
"תפסיקי כבר לשחק עם השיער"
"למה?"
"זה עושה לי ריגושים"
(מחייכת)
הוא אומר שזה כל כך מוצא חן בעיניו שהוא חושב שהוא יהיה מציצן כשהוא יהיה גדול.
מוצא חן בעיניו להגיד דברים פרובוקטיביים ולראות את התגובות הלא רצוניות שלי.
הוא טוען שאני מסמיקה ומתנשמת.
(אולי אני חסודה ולא ידעתי?)
המצלמה הזאת מאפשרת טווח לא קטן של אפשרויות. כרגע אני לא מוכנה לעשות שום דבר, אבל לפי המהירות שבה נעלמת המבוכה והישיבה מול מצלמה ומול אדם שצופה בי, הופכת להיות טבעית , שלא לומר מובנת מאליה, בטח מהר מאד אסכים לעשות גם דברים אחרים.
אולי.
אולי.
לא בטוח.
נראה לי שלא.
אולי כן.
אולי.
על קצות האצבעות 