רציתי לכתוב פוסט פורנוגרפי.
סיפור אמיתי שקרה או יקרה.
אבל בפעם האחרונה שהבש'ח היה אצלי פשוט לא הצלחתי לגמור.
והאירוע המזעזע חרט בנפשי את רישומו.
ישר נכנסתי לחרדות שמא איבדתי את היכולת הנדירה המופלאה שלי.
אז אוננתי למחרת בבוקר כשהוא כבר לא היה.
גמרתי כמו גדולה. והבנתי שזה תמיד מורכב מהמון דברים.
אולי לא הייתי צריכה להזמין את הבש'ח מיד כשחזרתי מהפגישה עם ההוא.
כי ההוא זה רגשי ולא רק פיזי.
אולי הגוף שלי החליט לא לבגוד בו וסרב לגמור.
אני יודעת שאומרים שמה שחשוב זה הדרך, ושאורגזמה היא לא המטרה.
זיבי.
אני רוצה לראות מישהו אומר את זה אחרי שעה של התפתלויות נואשות במרחק מילימטרים מהפיצוץ.
התחושה של: כמעט, כמעט, עוד שניה, עוד רגע, אני מרגישה את הקצה של זה……
ופאקן כלום לא יוצא מזה. אוף זו תחושה קשה.
לראות את הארץ המובטחת ואליה לא לבוא.
לבנות את השיא במשך עה ולא להגיע אליו.
לטעון את הגוף בחומר נפץ ולאבד את קופסת הגפרורים.
פיכס.
יאוש.
אוקיי, אולי הפוסט הזה לא ממש פורנוגרפי, או בכלל לא. אבל הוא אמיתי עד כאב.
אני צריכה חוויה מתקנת.
על קצות האצבעות 