קריזה

באחת וחצי לפנות בוקר נכנס לי לחלום איזה רעש.


אני מאבחנת אותו כסירנת אזעקה של מכונית. בחלומי אני מלבישה פנים לבעל הרכב המסכן ולנסיונותיו הכושלים לכבות את הרעש.


הרעש באמת לא נגמר ובסופו של דבר אני מתעוררת. מקללת את המניאק שלא שם לב שהרכב של מעיר את כל השכונה וחוזרת למיטה. במיטה אני שמה כרית על הראש וזה מעמעם את הרעש לרמה כזו שאני יכולה לתפוס בקלות את קצה השינה לפני שהיא חומקת ממני לגמרי.


בדיוק בשניה שאני נרדמת מצלצל הסלולארי ליד הראש שלי. זה השכן שלי, זה עם התינוק. ואני תוהה מתוך הבלבול של השינה מה הוא רוצה עכשיו.


הוא רוצה לשאול אותי אם הרכב העומד מתחת לפנס ומצפצף כמו משוגע כבר חצי שעה זה האוטו שלי?


שיט, שיט, שיט!


אני מתחילה להגיד לו שהאזעקה באוטו שלי לא עובדת כבר שנה ומפסיקה באמצע.


לובשת מעיל על הגרוטאות שאני לובשת במיטה וגוררת את עצמי אל החוץ הקר והרטוב.


וראה זה פלא. האוטו שלי שבו התאבדה האזעקה כבר לפני שנה או יותר עומד וצועק כאילו אין מחר.


ומה לעזאזל אני אעשה עם זה?


הדרך היחידה להפעיל ולכבות את האזעקה היתה תמיד עם השלט רחוק שנשבר קצת אחרי שהאזעקה יצאה מכלל שימוש.


אני מנסה בכל זאת.


לא מצליח.


אני מנסה לפתוח את הדלת ולהשתיק את הרעש בעזרת האימובילייזר.


לא עובד.


מיואשת אני חושבת שאולי אצטרך לחכות שיגמר המצבר…


אה זהו.


אני מתקשרת לשכן ומבקשת שיבוא לעזור לי לנתק את המצבר.


תוך כמה דקות משתררת דומיה מתוקה.

עכשיו אני תוהה מה יקרה כשאנסה לחבר את המצבר שוב.

8 תגובות בנושא “קריזה

      1. עכשיו אני כבר הרבה יותר נוחה לבריות ואפילו מוכנה לחבב אחדים מהם.
        הלכתי לחבר את המצבר שוב והאוטו שותק!
        יייפפפפיייי!

        אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s