עכשיו זה ברור

הוא פשוט חיפש אותי.


הוא אמר שמחק אותי לגמרי, מספרי טלפון והכל, אבל זכר את האי מייל שלי וחיפש אותי במסנג'ר.


ומצא.


ואחר כך התקשר ודיברנו שוב בערב.


קצת מטריד אותי השם שלו שמופיע לי ברשימת החברים. היה לי הרבה יותר שקט נפשי שלא ראיתי אותו מול העיניים כל הזמן.


אבל התסריט המוכר כתוב כבר מראש, עשינו את זה כל כך הרבה פעמים כבר….


אנחנו נדבר עוד כמה ימים, ואז לאחד מאיתנו זה יגיע עד לפה (יד מונחת במאוזן על המצח) והוא יודיע לשני שזה נעשה לו יותר מידי ושעדיף כבר שלא נדבר בכלל. ונגיד שלום ונפרד לתמיד. ויהיו כמה ימים של עצב ותחושת חוסר. ואז כעבור חצי שנה בערך אחד מאיתנו יקבל איתות חיים מהשני. בדרך כלל בצורת SMS , אבל עכשיו שיש את המסנג'ר, אולי דרך שם.


ושוב נדבר איזה זמן ושוב זה יהיה יותר מידי ושוב נפרד לתמיד, לחצי שנה.


ובנתיים החיים ימשיכו לקרות לנו והקשר המוזר הזה שלנו ימשיך להיות מנותק מהם, למרות שנדבר על כל מה שקורה וקרה לנו.כאילו אין לו שום קשר למציאות. תחושת ההמתנה תמשיך להתקיים בכל שיחה.


כאילו אנחנו בהולד עד שיבשילו התנאים.


רק כאילו, כי התנאים לא יבשילו לעולם.


אבל זה לא ישנה לנו.


הפנטזיה חזקה מספיק.