לעשות ביד.

קראתי את רוזה.


פוסט ארוך ויפה, רגיש ונוגע.


אבל אני, דפוקה בראש שכמותי נתפסתי שם לשתי מילים מתוך משפט שלם. מתוך פוסט שלם :


" התעוררתי. עשיתי ביד. צחצחתי שיניים. התרחצתי."


וישר התעוררו בי מחשבות.


נדמה היה לי שלעשות ביד, זה מן מושג אנכרוניסטי כזה. או לפחות אחד שמתאים לכאלה שיש להם זין ואין להם דרך טובה יותר.


אבל מה לי ולעבודת יד מתישה מהסוג הזה?


מזה כשנתיים וחצי, אולי קצת יותר, מאז שפרץ לחיי ידידי היקר, הרוקט פוקט, אני לא ממש מטריחה את עצמי בעבודה המתישה והמתסכלת הזאת של האצבעות.

שקעתי לי במחשבות. נזכרתי באין ספור מצבים בהם , כמעט כמעט גמרתי ואז בדיוק התחילה לכאוב לי היד ממאמץ ההרטטה המכאני, הכל כך לא טבעי. ואז כמובן החלפתי יד, לא הצלחתי לשחזר את הרטט המדויק או המיקום המדויק (ביד שמאל אני ממש גרועה) איבדתי את המומנטום, ומה שיותר גרוע, השקעה של דקות ארוכות והבנה מצערת שהנה פספסתי לחלוטין ואני צריכה להתחיל הכל מהתחלה.


כמובן שהיו פעמים שהחלטתי לא להפסיק ולהחליף יד. כי ברור לגמרי שזה כל כך על הקצה שצריך רק עוד כמה שניות ואני גומרת.


כן, בטח.


זה רק נדמה לכם שאפשר לגמור כשהשריר של היד זועק מכאב.


מיד תשומת הלב מוסחת לחלוטין מהגמירה הממשמשת ובאה והריכוז כולו עובר ליד.


ואז כמובן אני מפסיקה בתסכול . שוב.

אבל מאז רכשתי את מכשיר הפלסטיק הלבן הקטנטן השתנו חיי ללא היכר.


אוננות הפכה לדבר קליל, ואורגזמה – בהישג יד. (בעצם בהישג רוקט)


לא צריך לפנות זמן מיוחד לצורך העניין. רק שולפים את הרוקט ממקומו (במראשות המיטה, אם אתה שואלים, שיהיה קרוב) מפעילים, שמים על הדגדגן ואפשר לספור דקה או שתיים עד לפיצוץ.


גם הבש'ח מחבב אותו.


הוא איש חכם והוא מבין שהחיים של שנינו הרבה יותר טובים כשהרוקט בסביבה.


זה חוסך לו עבודה , ולי עצבים.

ככה שקעתי לי במחשבות, ופתאום נבהלתי.


אולי אני סובלת מתסמונת הדגדגן המפונק?


האם אני יכולה בכלל בלי הרוקט?


מה יקרה אם יהיה מחסור עולמי בבטריות והבטריה של הרוקט תגמר?


האם איבדתי לחלוטין את היכולת לעשות ביד?

כשנכנסים להלך רוח מבוהל, הדבר ההגיוני לעשות הוא לבדוק.


לכן הוצאתי מהסליק כמה סרטים שעושים לי את זה, נתתי להם לחרמן אותי. לא שזה היה קשה במצבי הארנבתי לחלוטין.


נשמתי עמוק. אמרתי לעצמי שיהיה בסדר.


שלחתי שתי אצבעות לתוך הפה, קצת להרטיב, ומשם למכנסיים.


מוצאת את הנקודה הרגישה , מניחה מצדדיה שתי אצבעות ומניעה אותן לצדדים, קצת בעיגולים, עד שמוצאת את התדר המדויק.


מרגישה את זה מתקרב, עוצמת עיניים ומעלה את התמונות מהסרט האחרון. אלה שקיצרו לי את הנשימה.


עוד קצת… עוד קצת….


ובום. בבת אחת אני שם, מתכווצת כולי באורגזמה ארוכה וחזקה להפתיע.

אחרי שנחתי קצת הבנתי שבכל מה שנוגע לאוננות, הרוקט אולי מהיר ובטוח, אבל היד שלי יודעת להביא אותי למקומות הרבה יותר גבוהים.

הו כן – הנה הקטע שממנו התחיל כל הסיפור: http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=188621&blogcode=3106783

7 תגובות בנושא “לעשות ביד.

  1. אצלי משום מה תמיד נתפש השריר של הרגל שלי וזה כואב אבל היד שלי אף פעם לא מתעייפת אני מגיעה לאורגזמה די מהר.

    אהבתי

    1. רוקט פוקט כשמו כן הוא.
      נכנס לכיס. קצת יותר גדול משפתון ממוצע, לא שונה מאד במראה.
      בכלל לא מיועד להכנס לשום מקום, רק לרטוט לו מעדנות על הדגדגן שלנו.

      יש כאלה אמפיביים וזו המטרה הבאה שלי – להצליח לשדל מישהו שיקנה לי אחד לאמבטיה 🙂

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s