סיכום ביניים

טוב, כל הסיפור הסתבך טיפה.


אחרי שדיברתי אתמול עם הגמל, הייתי בטוחה שהוא יתקשר או ישלח אס אמ אס כדי לבדוק אפשרות להגיע.


הוא אף פעם לא קובע מראש, הקרציה.


ואז איפשהו לפני הצהריים ציפצף הסלולארי והיה זה דווקא הבש'ח שהתנדב לבוא.


מאחר ומהגמל לא שמעתי מילה, הזמנתי את הבש'ח, בשמחה אפילו.


שיצדיק את התואר שלו כבחור לשעת חירום.


בערך שעה וחצי לפני שהיה צריך להגיע נכנסתי לאמבטיה, התרווחתי לי במים בהנאה וצפתי חצי הזויה.


כמובן שדווקא אז שמעתי את ציפצוף האס אמ אס של הסלולארי.


קיצרתי הליכים, ויתרתי על דקות פינוק יקרות , שטפתי את עצמי, חפפתי ראש ושיפרתי הופעתי בציחצוח-גילוח.


לא יותר מעשר דקות עד שיצאתי.


חיכו לי שתי הודעות , שתיהן מהגמל.


הוא עוד מעט באיזור ורוצה לבוא.


אלא מה?


כתבתי לו שהייתי במקלחת ושאני בבית, וידעתי שיקח זמן עד שיעצור באיזה מקום ויבדוק הודעות.


בנתיים סימסתי לבש'ח שיש לי אורחים לא צפויים ושאני מתנצלת מאד.


הוא הצטער וגם אני קצת.


אבל כשמדובר על הבש'ח ועל הגמל, הגמל לוקח בעינים מכוסות ויד קשורה.


יש סידרי עדיפויות והבש'ח תפקידו להגיע במקרה חירום.


כמו למשל אם אני נתקעת בסופ'ש, חרמנית בטירוף. זה הזמן שלו להגיע.

בכל אופן הגמל אכן הגיע.


אבל כל הסיפורים יצטרכו להידחות.


אני גמורה וכל הגוף כואב לי.


כאב טוב 🙂

יייפפפייייייי !!!!!

כמה טוב!


הבש'ח סימס לי ממש עכשיו שהוא רוצה לבוא לבקר.


סיבה כפולה לשמוח:


א. יהיה לי זיון בסופ'ש.


ב. עם כל הנידנודים שלו שתורי לבוא אליו, בסופו של דבר הוא בא אלי. ובשביל עצלנית כמוני זה הכי טוב שיש.

תופעת הלוואי הצפויה – יהיה לכם פוסט על סקס.

לעשות ביד.

קראתי את רוזה.


פוסט ארוך ויפה, רגיש ונוגע.


אבל אני, דפוקה בראש שכמותי נתפסתי שם לשתי מילים מתוך משפט שלם. מתוך פוסט שלם :


" התעוררתי. עשיתי ביד. צחצחתי שיניים. התרחצתי."


וישר התעוררו בי מחשבות.


נדמה היה לי שלעשות ביד, זה מן מושג אנכרוניסטי כזה. או לפחות אחד שמתאים לכאלה שיש להם זין ואין להם דרך טובה יותר.


אבל מה לי ולעבודת יד מתישה מהסוג הזה?


מזה כשנתיים וחצי, אולי קצת יותר, מאז שפרץ לחיי ידידי היקר, הרוקט פוקט, אני לא ממש מטריחה את עצמי בעבודה המתישה והמתסכלת הזאת של האצבעות.

שקעתי לי במחשבות. נזכרתי באין ספור מצבים בהם , כמעט כמעט גמרתי ואז בדיוק התחילה לכאוב לי היד ממאמץ ההרטטה המכאני, הכל כך לא טבעי. ואז כמובן החלפתי יד, לא הצלחתי לשחזר את הרטט המדויק או המיקום המדויק (ביד שמאל אני ממש גרועה) איבדתי את המומנטום, ומה שיותר גרוע, השקעה של דקות ארוכות והבנה מצערת שהנה פספסתי לחלוטין ואני צריכה להתחיל הכל מהתחלה.


כמובן שהיו פעמים שהחלטתי לא להפסיק ולהחליף יד. כי ברור לגמרי שזה כל כך על הקצה שצריך רק עוד כמה שניות ואני גומרת.


כן, בטח.


זה רק נדמה לכם שאפשר לגמור כשהשריר של היד זועק מכאב.


מיד תשומת הלב מוסחת לחלוטין מהגמירה הממשמשת ובאה והריכוז כולו עובר ליד.


ואז כמובן אני מפסיקה בתסכול . שוב.

אבל מאז רכשתי את מכשיר הפלסטיק הלבן הקטנטן השתנו חיי ללא היכר.


אוננות הפכה לדבר קליל, ואורגזמה – בהישג יד. (בעצם בהישג רוקט)


לא צריך לפנות זמן מיוחד לצורך העניין. רק שולפים את הרוקט ממקומו (במראשות המיטה, אם אתה שואלים, שיהיה קרוב) מפעילים, שמים על הדגדגן ואפשר לספור דקה או שתיים עד לפיצוץ.


גם הבש'ח מחבב אותו.


הוא איש חכם והוא מבין שהחיים של שנינו הרבה יותר טובים כשהרוקט בסביבה.


זה חוסך לו עבודה , ולי עצבים.

ככה שקעתי לי במחשבות, ופתאום נבהלתי.


אולי אני סובלת מתסמונת הדגדגן המפונק?


האם אני יכולה בכלל בלי הרוקט?


מה יקרה אם יהיה מחסור עולמי בבטריות והבטריה של הרוקט תגמר?


האם איבדתי לחלוטין את היכולת לעשות ביד?

כשנכנסים להלך רוח מבוהל, הדבר ההגיוני לעשות הוא לבדוק.


לכן הוצאתי מהסליק כמה סרטים שעושים לי את זה, נתתי להם לחרמן אותי. לא שזה היה קשה במצבי הארנבתי לחלוטין.


נשמתי עמוק. אמרתי לעצמי שיהיה בסדר.


שלחתי שתי אצבעות לתוך הפה, קצת להרטיב, ומשם למכנסיים.


מוצאת את הנקודה הרגישה , מניחה מצדדיה שתי אצבעות ומניעה אותן לצדדים, קצת בעיגולים, עד שמוצאת את התדר המדויק.


מרגישה את זה מתקרב, עוצמת עיניים ומעלה את התמונות מהסרט האחרון. אלה שקיצרו לי את הנשימה.


עוד קצת… עוד קצת….


ובום. בבת אחת אני שם, מתכווצת כולי באורגזמה ארוכה וחזקה להפתיע.

אחרי שנחתי קצת הבנתי שבכל מה שנוגע לאוננות, הרוקט אולי מהיר ובטוח, אבל היד שלי יודעת להביא אותי למקומות הרבה יותר גבוהים.

הו כן – הנה הקטע שממנו התחיל כל הסיפור: http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=188621&blogcode=3106783