נקודה למחשבה.

בסוף השבוע היו אצלי שני חברים.


שניהם באו לעזור לי לשפץ בבית.


הם לא הכירו קודם, אבל הסתדרו מייד מצוין, דחקו אותי לפינה של אחראית הקפה ועשו את רוב העבודה בלעדי. זה הרגיש לי נהדר.


בכלל לא היה אכפת לי להיות מכינת הקפה והאוכל. בכלל לא היה אכפת לי להיות ה"לכי תביאי" , ה"אל תפריעי" ה"תכיני קפה".


הייתי כל כך מאושרת מהתקדמות השיפוץ ומהכשרון הבלתי מבוטל שחיבקתי את שניהם, כל פעם אחד. וחייכתי עד שכאבו לי הלחיים.


חשבתי לעצמי כמה טוב יכול להיות לחיות עם שניים כאלה.


עם שני אלה בבית אחד.


לזלוג בשקט לתפקידים נשיים יותר בבית ולתת להם להתנהל ולנהל.


כן, אני יודעת שזה נשמע מאד שוביניסטי, ובטח זה לא יכול להחזיק מעמד יותר מיומיים שלושה, אבל זה הרגיש כל כך טוב.


כל כך נכון.


להפקיד את עצמי בידיים גבריות למשעי.


אולי בגלל ששינהם באמת רוצים את טובתי. אולי בגלל ששניהם באמת אוהבים אותי.


נקודה למחשבה.


אני עוד אחשוב על זה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s