תיכף יתחיל רשמית סוף השבוע.
ואני כבר רואה ששליו הוא לא יהיה.
אני מפתחת כעס כל כך גדול, שטוב לא יהיה.
ידידי היקר פ' שמחשיב את עצמו חבר אמיתי. כבר כמה זמן יש לי תחושה שהוא לא בטוח שהוא רוצה להמשיך את הקשר במתכונתו הנוכחית והרבה יותר נחמד לו להיות מרחוק. לקבל את מה שאני יכולה לתת ולתת את מה שהוא יכול. אבל מרחוק.
בתחילת הקשר ביננו אמרתי לו שמאחר ואנחנו לא מתכננים זוגיות, שיעשה מה שהוא רוצה ורק לא יגיד לי.
אני מכירה אותי ויודעת שזה לא בשבילי לשמוע כאלה דברים.
כל זמן שמעורב ביננו סקס, אני פשוט לא רוצה לדעת.
והוא אמר שמבחינתו אין בעיה לשמוע שהיו לי אחרים ובכייף, הוא ישמח בשמחתי, כי הרי שנינו אנשים כל כך מיניים (לדבריו) שלא יתכן שאני אמתין לו ורק לו לפעמים הנדירות שהוא מופיע על מפתני.
בהתחלה לא סיפרתי כלום. בשביל מה לי? אבל פעם אחת הוא התקשר בדיוק כשחבר ותיק התקשר בטלפון השני לקבל הנחיות איך להגיע. ואחר כך הוא היה שואל אותי על גברים ואנשים. לא ממש חוקר, ככה בעדינות ובזהירות. ותוך כדי נתינת תחושה שזה אחלה ושהוא שמח בשבילי.
אלא מה? מסתבר שבמקביל הוא הלך והתרחק. פחות ופחות הביע עניין בלבוא אלי. וכשהעליתי את זה אני, קיבלתי תשובות של – הפעם אני לא יכול, חייב לעבוד בסופ'ש. תשמעי קרה משהו מוזר לגמרי, החלפנו בנק ואין לי כרטיס אשראי עדיין ואין לי מספיק מזומן למלא מיכל דלק (שזה, תודו, תירוץ מקורי ביותר) ואחר כך סתם באו העלמויות של שלושה ימים לפני הסופ'ש הפנוי שלי. כדי שלא נצטרך להתמודד עם השאלה, האם יבוא או לא.
אותו דבר השבוע. שאלתי אותו מתי אנחנו נפגשים והוא אמר , אולי בסופ'ש אם את פנויה, אבל זה עוד מוקדם לדעת, רק יום שני היום. מייד הדחקתי שרק ביום שישי שעבר הוא היה אמור לצאת להפלגה עם חברים וששם לא היתה שאלה של כמה עסוק הוא יהיה. או קיי אמרתי לו, נדבר על זה בהמשך השבוע. אתם חושבים שדיברנו? מייד הוא צימצם את הופעותיו און ליין למינימום וכאשר דיברנו כבר, דאג להטות את השיחה לאפיקים פחות מאיימים, כמו גם לקצר אותה למינימום.
כמו אתמול בלילה. כשאמר שרק חזר הביתה מסידורים (באחת בלילה) והוא מת מעייפות והולך לישון ויהיה איתי בקשר מחר כשיתעורר. עכשיו כבר אחת בצהריים. הוא עוד לא יצר קשר.
ומה שמרגיז אותי בכל העסק זה חוסר השקיפות.
קבינימט, אם לא בא לך – תגיד.
אם מפריע לך שאתה יודע שיש לי אחרים למרות שהצהרת אחרת בעבר – תגיד.
רק לעזאזל תגיד.
תכבד אותי ואת החברות שביננו מספיק, ואל תעלם ואל תמרח אותי בתירוצים והתחמקויות. זה כל כך מעליב.
בתור חבר שלי שעד למערכות יחסים עם אנשים ואנשות אחרים אתה יודע הרי שאת ההתחמקויות והשקרים אני שונאת יותר מכל.
אז למה?
פחדן.
בסופו של דבר הוא יתקשר היום או יעלה מולי במסנג'ר ויגיד- סורי מותק, לא יכול לבוא היום.
זה יקרה בשעות המאוחרות של אחר הצהריים או בערב.
ואני אגיב בכל הכעס והעלבון שאני מפתחת עכשיו.
התסריט כבר כתוב.
קדימה תתקשר.
על קצות האצבעות 