שי לחג

היו לי קצת תלושי שי וקצת כסף מזומן שקיבלתי , והחלטתי שהגיע הזמן שיהיה לי בבית משהו שמנגן מוזיקה מלבד המחשב.


הסכום הספיק לעניות דעתי לטייפ דיסק משוכלל יחסית ולא יותר.


והייתי מוכנה להתפשר על זה.


הרי הבטחתי לעצמי שאני לא חורגת מהתקציב שהקצבתי לי ושזו הוצאה שבהחלט אפשר לוותר עליה כמו שויתרתי עד עכשיו.


אבל בחנות היה מוכר נעים וחתיך ובחלקלקות לשון היה מוכן למכור לי כל מה שלא רציתי.


כמעט כמעט שהתפתיתי.


עד שהבנתי שכל פעם שההיסוס שלי מתחיל להראות פחות החלטי הוא עובר למערכת הבאה והיקרה יותר ומהלל אותה על פני זו שהציע לי לפני כמה דקות.


די מהר החלטתי שאני אקנה מערכת ולא טייפ דיסק. וההתלבטות היתה איזה וכמה כסף אני מוכנה להוציא בנוסף לכסף הנתון שהיה לי.


כמה מערכות נפלו בגלל שנראו לי מפלצתיות מידי. כאילו העיצוב שלהן הוא החלק המרכזי ונועד להוציא את העיניים למי שעובר בסביבה.


בסוף החלטתי לקנות מערכת מיקרו של פנסוניק.


שנשמעה לי מצויין, למרות שזה היה דיסק של רינת גבאי….


שילמתי בתלושי שי, בכסף מזומן ואת היתרה בתשלומים באשראי, הדבר היחיד שלא השתמשתי בו היה חרוזי זכוכית. אבל אני חושדת שהמוכר לא היה מוכן לקבל אותם ממילא.


הוא הוריד לי מהמחיר ועשה כל הנחה אפשרית – ככה הוא אמר ובסוף שאלתי אם אפשר לקבל הנחה על מוצר מתצוגה והוא שמח לתת לי את המערכת ב…..שקית.


שקית????


ביקשתי באדיבות קופסא שיהיה לי איך לקשור בחגורת הבטיחות באוטו. בכל זאת זה לא צעצוע זול.


והוא נתן לי.


ביחד הורדנו אותה מהמדף ובעבודת צוות לעניין הכנסנו לקופסא.


השלט של המערכת היה אמור להיות באיזו מגירה, כי כאמור זו היתה מערכת מתצוגה ושלושה מהמוכרים ערכו אחריו חיפושים נרחבים עד שהתברר שאחד מהם החזיק אותו כל אותו זמן.


קיבלתי תעודת אחריות והלכתי הביתה שמחה.


מחר אני אנפנף את המוצג הארכיאולוגי שלא תיפקד בכלל  על תקן מערכת ורק עמד וצבר אבק והיה מכוער ולא יעיל באופן כללי , ובמקומו אשים את הנקודה שקניתי שקוראים לה מערכת מיקרו.


מגיע לי.


אחרי הכל היום אני חוגגת שנתיים.