מתן בסתר

חשוב לתרום דם.


גם חברתית וגם פיזית.


בעיקר כשמד'א ובנק הדם מפרסמים הודעות תבלתי פוסקות על מחסור בדם ושכל כמה שניות מישהו בישראל מקבל תכשיר דם כזה או אחר.


ופיזית זה ברור, זה מחדש את הדם בגוף, מרענן אותו.


הרי פעם אחד הטיפולים המקובלים היה הקזת דם.

טוב, אז הלכתי לתרום.


חיכיתי יותר מידי זמן בתור, הייתי חייבת למלא את הטופסולגיה המעצבנת שלהם והם לא הסכימו לבדוק לי רמת המוגלובין לפניה. ואני יש לי נסיון גרוע עם המכשיר הזה שמודד רמת המוגלובין.


בפעם הקודמת שהלכתי לתרום עברתי את כל הויה דולורוזה של הטפסים וההמתנה רק כדי לגלות שרמת ההמוגלובין שלי היא 11.9 והם מוכנים לקחת תרומת דם רק מ12 ומעלה.


הפעם ניסיתי בחנופה, שוחד ואיומים לסרוגין לשכנע את המתרימה שתבדוק את העניין המרכזי לפני הטפסים.


אבל זה היה כמו לדבר לקיר צבוע בלונד עם גוונים.


או במילים אחרות, לא היה עם מי לדבר.

עברתי את המשוכה האחרונה וסופסוף התפנתה לי הדרך למיטה המיוחלת. בחיי, אפשר לחשוב שכל חיי אני רק מצפה שמישהו יבוא וינעץ לי צינור השקיה לוריד. אני מתחילה לחשוב שהם בכוונה עושים את זה כל כך קשה להשגה, כדי שנרגיש ששווה לנו כשנגיע בסופו של דבר למיטת ההתרמה.

נשכבתי בהרגשת רווחה על המיטה (מה שמעיד על המוזרות שלי) וחייכתי בנימוס לפט המתרימה, חיוך מנומס מאד, בכל זאת היא הולכת לתקוע בי מחט בקוטר של צול. פט חייכה באושר ופתחה את הפה לשאול אותי את השאלות הסטנדרטיות שהן למעשה חזרה על השאלות שבטופס. כן, כן , כן, לא, לא , כן וכן אמרתי לה לפני שהספיקה להוציא מילה. רק רציתי לדעת את מספר תעודת הזהות שלך, היא צחקה. קשרה לי חוסם ורידים בעוצמה שכמעט קטעה לי את היד ודחפה את המחט.


ואחר כך בחביבות אין קץ היא נתנה לי לבחור איזה כדור גומי רך אני רוצה ללחוץ בכף היד כדי לזרז את הענינים. בחרתי בכדור הכתום וזרמתי איתה. ישר לתוך השקית.

כשהשקית התמלאה היא שלפה את המחט ולחצה לי לבור המדמם חבילת גזה שלמה, תוך הוראה מחמירה להרים את היד למעלה וללחוץ חזק. לחצתי, הרמתי. אבל אחרי שתי דקות היא בדקה וראתה שהדם עדיין מפעפע שם בשפע ולכן הדגימה לי איך צריך ללחוץ.


רק בגלל שיש לי כוח סבל מדהים לא פרצתי בצרחת כאב.


היא אמרה – אם לא תלחצי חזק יהיה לך פה סימן כחול.


אייייייייייי פט , אמרתי, יהיה לי סימן כחול רק מהלחיצה שלך!


בסופו של דבר שוחררתי על תנאי ונשלחתי לשתות קפה ולאכול עוגה.


ולא לעשן שעתיים, היא צעקה אחרי.


אז לא עישנתי שעתיים, עישנתי סיגריה, דבר ראשון כשהגעתי הביתה.