הולכת בטל

כבר שכחתי כמה יכול להיות נהדר ללכת לבד.


בדרך כלל אני יוצאת להליכה עם א' או עם ע' או עם שתיהן ביחד.


ללכת עם ע' זה כייף אמיתי, אנחנו מדברות את כל הדברים שצריכים דיבור, כל אחת בתורה, ונתנות אחת לשניה זמן לקחת אויר לכשיגיע תורה להגיד משהו.


בהליכה עם ע' יש משהו מנקה, אני תמיד חוזרת רגועה יותר, נקיה יותר ומלאת מרץ.


עם א' זה אחרת לגמרי, אני יכולה ללכת הליכה שלמה ולא להוציא מילה מהפה מלבד הימהומי הסכמה או אי הסכמה (לידיעתכם רצוי שזו תהיה הסכמה). היא יכולה לדבר את כל השעה ומשהו שההליכה לוקחת לנו. והיא תמיד מתלוננת שאני הולכת מהר מידי.


יש תמיד מאבק רצונות על המסלול שיבחר לאותו יום. אני חייבת לציין שהמסלול הבסיסי שלי הוא זה שבו אנחנו משתמשות , אבל בסופו היא תמיד מושכת אל הבית שלה ואני אל שלי, אני יודעת למה היא מושכת אל זה שלה, כי זה אומר עליה אחת פחות מבחינתה , ולא חשוב שאני אצטרך לעלות את העליה הזאת אחרי שאגמור את הקפה שלי והגוף שלי יתקרר קצת. אני גאה לומר שגם פה בדרך כלל אני מנצחת ומרוויחה בנוסף למסלול המועדף גם את התרוממות הרוח הקטנונית של לראות אותה מתייסרת עם כל צעד בעליה האחרונה.


בסך הכל זה לטובתה, לא ככה?


וכשאנחנו הולכות שלושתינו יחד אנחנו בדרך כלל כל כך צוחקות שלא נשאר לנו אויר לנשום.אנחנו מנטרלות זו את מגרעותיה של זו ונהנות מזמן איכות אמיתי.


והיום א' הבריזה. ועוד איזו הברזה… הברזה לצורך זיון. ובלי להתבייש גם דרכה לי טיפה על היבלות ואמרה שהיא עושה היום כושר מסוג אחר ושהיא נורא תהנה והוסיפה בנדיבות איזה בקרוב אצלך קטן.


אוף, קיטרתי לה, נורא לא בא לי ללכת לבד, אולי אני לא אלך היום….


אני מבינה אותך, היא ענתה ברגישות, גם אני לא אוהבת לבד, אבל מה לעשות יש לי זיון היום שזה הרבה יותר כייף ושווה.


איחלתי לה הנאה שלמה והתלבטתי אם לצאת לבדי.


אחר כך חשבתי שזה אדיוטי לחלוטין שגם לא יהיה לי סקס וגם אפסיד יום של הליכה. והרי בהתחלה הייתי הולכת רק לבד ושלא נורא אם פעם אחת אני אלך לבד.


ביקשתי ממר פיצה חיזוקים להחלטה, הוא כמובן לא יודע לתת חיזוקים ואמר שכדאי לי כי זה מצוין לתחת. כאילו מה? התחת שלי לא מספיק נפלא גם ככה?


טוב שילכו כולם קבינימט, אני עושה את זה בשביל עצמי.


נחושה , התלבשתי , נעלתי נעלי הליכה, בדקתי שהכלבה לא מבריזה לי ויצאנו היא ואני.


בעשרים וחמש דקות הראשונות עוד חשבתי על כל מיני דברים של יום יום ואז זה קרה . כבר שכחתי שזה מה שקורה כשאין הסחות דעת מילוליות מסביב. האנדורפינים התחילו להגיד את שלהם. שקעתי למן חלום בהקיץ למשך מספר דקות, משהו חצי הזייתי. כייפי לחלוטין.


להתעורר מזה קצת הזכיר לי התעוררות מחלום רק כדי להגיד לעצמי שאם חלמתי סימן שהצלחתי להרדם בסופו של דבר. עסק מעצבן ביותר בלילות טרופי שינה כי כדי להגיד לעצמי שישנתי אני צריכה להיות ערה כמובן. אותו דבר ההתעוררות מרגעי הריחוף בהליכה. נורא נעים הריחוף הזה , כשהדמיון רץ לכל הכיוונים והדרך עוברת מבלי משים.


את החלק הכי קשה של העליה האחרונה עברתי תוך כדי כתיבת הפוסט הזה בראש.


איזה כייף.