גם כן חברות….

תמיד היא גוררת אותי לעסקים האפלים שלה. של נקמות וכעסים.


כשהיא כועסת היא רוצה לפרק את העולם.


ולא אכפת לה מי יפול בדרך.


לא חשוב לה המחיר שאחרים ישלמו.


בעצם כנראה גם לא המחיר שהיא תשלם, כי היא משלמת לאורך השנים מחיר בלתי נתפס.


היא חיה על גראס.


מהבוקר עד הערב.


ככה היום מצליח לעבור לה.


בחדר השינה שלה סידרה לה פינה של סטלנים, כאילו חזרה לגיל 17 , היא גאה בפינה הזאת ושוכחת את שאר החיים שלה כשהיא יושבת על הרצפה ויש מוזיקה ברקע ונרות ובדים על הקירות ועשן סמיך מהבאנג שמונח לידה.


את הכל היא צובעת באור הכי ורוד,למרות שאפילו עיוור יכול לראות שאין מה לראות. ובטח אין מה לצבוע.


היא תמיד צודקת ותמיד שולטת בסיטואציה.


גם כשהיא טועה וגם כשהיא שוכבת על האדמה ומתחננת לרחמים.


ובסוף, כשהכל הופך לבלתי נסבל לחלוטין, עד כדי כך שאפילו פקיר הודי כבר לא היה מסוגל לסבול, היא זורקת הכל ורצה לחפש נקמה.


בגלל שהיא לא חושבת ישר וחושבת שכולם חושבים בדיוק כמוה, היא לא תתקשר לברר את העניין שמציק לה, אלא תנסה לשלוח מישהו שיתקשר ויברר עבורה, מכניסה אותו בסוד וגורמת לו לעשות דברים שהוא לא רוצה. הופכת אותו לשותף לכעס הגדול שלה ושותף לנקמה שלה.


 


בגיל 14 היא לקחה אותי איתה לפגוש את הגבר הנשוי שזיין אותה באותה תקופה. הפכה אותי לשותפה לסוד ונושאת באחריות מעצם היותי שם.


באותה תקופה הסתכלתי עליה בתערובת של תדהמה, אימה והערצה.


היא עשתה דברים שאף אחד לא עשה.


לקח לי המון זמן להבין כמה שהיא טועה.


כמה נזק היא גורמת לעצמה ולסביבה.


השנים ממילא ניתקו אותנו זו מזו.


וכשהיא חזרה והקשר התחדש, היא מצאה אותי אחרת לגמרי. כבר לא מעריצה ונפעמת.


 


היום היא רצתה לגרור אותי למשחק הישן וסירבתי.

אחריות

לפני כמה זמן חברה שלי אמרה לי שברור לה שהיא לא פנויה לקשר כי אחרת לא היתה בוחרת את כל הגברים הבלתי אפשריים שהיו לה.


העניין הוא שאני שומעת את זה שוב ושוב


מהמון נשים.


אז אולי זה תירוץ לבחירות רעות, או לטעם עלוב במיוחד בגברים.


כדרכנו בקודש להעמיס את האשמה עלינו.


אם הוא חרא של בנאדם, אז סימן שאני לא פנויה לקשר רציני אם בחרתי בו.


ברור שהבחירות שלנו אומרות עלינו משהו, אבל לא תמיד הכל עלינו.


אני בעד הסרת האחריות המלאה והבלעדית שאנחנו לוקחות על עצמנו.


גם לצד השני יש חלק.