סיזיפוס

מה שלומך?


ואיך את מרגישה?

זו הדרך שלו לגשש ולראות מה המצב.


ככה הוא מתחיל תמיד כשהוא לא בטוח.


כמו שפונים לחולה מסוכנת. בזהירות גדולה וכמעט בלחישה.


בהודעה כתובה כמובן.


ברור שלא בטלפון.


פחד אלוהים לדבר איתי בטלפון כשיש חשש מוצדק לזעם אינסופי.

לקח לי שבוע להתחיל לנשום אחרי הבשורה האחרונה.


אחרי שנפל לי האסימון והבנתי דברים שהייתי צריכה להבין מזמן.


ומאז אחר הצהריים אני רק מנסחת תשובה שתהיה מספיק ברורה וקשה ופוגעת.


וחושבת במקביל שמה זה בכלל משנה ולמה בכלל להכנס איתו לדיאלוג אם החלטתי כבר לחתוך.

באמת שאני לא מבינה מה הוא רוצה ממני.


באחת השיחות שהיו לנו כשהתת מודע שלי הבין כבר שזה כנראה לא יעבוד, אמרתי לו שהוא לא חבר שלי.


שהקשר שלנו תמיד היה מבוסס על הנאה הדדית רגעית. שאני לא שותפה ולו חלקית לחייו וחוויותיו.


ושאי אפשר להיות חבר למישהו כל כך ממודר.


אמרתי לו שאני לא יודעת מה זו חברות בשבילו, אבל מה שהוא מציג לי פה, זה הדבר האחרון שאפשר לקרוא לו חברות. שבשבילי חברות זה לדבר ולהכיר ולדעת ולהיות שם אחד עבור השני. בלי שום קשר לרומנטיקה.


ושאם נפרד לא יהיה לי על מה לדבר איתו.

הוא לגמרי לא הבין על מה אני מדברת.


הוא כל כך אוהב לשמוע את התובנות שלי, ואת דעתי ואוהב לצחוק איתי .


ואני הרגשתי פתאום שהוא משתמש בי. אפילו לא במודע. נותן לי לדעת רק מה שמשמעותי לרגע זה ומכל שאר האספקטים של חייו אני מנודה.


שאני טובה להפקת מידע על דברים שהוא לא יודע, שאני מצויינת להעביר זמן בשעשוע מסוג זה או אחר. אבל ברגע שאני מסיימת את תפקידי לאותו רגע נוכחי, אני כבר לא ממש קיימת ולא ממש משמעותית.


כשאמרתי לו בשיחה הקשה האחרונה שהוא נתן לי להרגיש כאילו אני צעצוע או חפץ שהוא משתמש בו וזורק, הוא נדהם והתגובה הרגשית שלו היתה שלא ראיתי כמותה אצלו מימי. כאילו לחצתי על נקודה כואבת במיוחד.

אחר כך זה נגמר והיה לי קשה לחתוך, כי אני ממש לא טובה בלחתוך ואני יודעת שאחרי שהכאב נרגע אפשר להשאר בקשר טוב ולהפיק המון הנאה. ושכחתי לחלוטין שהוא מעולם לא היה חבר ושאני תמיד ידעתי את זה.


הוא אמר שכל החברות הקודמות שלו היו מנתקות לו את הטלפון בזעם אם ניסה לשמור איתן על קשר. ועכשיו אני מבינה למה. אני קצת קשת תפיסה כנראה. ומה שהן הבינו מייד היה לי קשה הרבה יותר להבין. כשהאסימון נופל ישר על מרכז הגולגולת, זה כואב אבל ברור.

ועכשיו באטימות הרגילה שלו הוא שואל מה שלומי.


כאילו לא קרה כלום.


כאילו העולם מחוץ לו לא קיים.


כבר כמעט נרגעתי וכבר התחלתי לאכול שוב.


עכשיו אני צריכה להתחיל הכל שוב מחדש.