פרופורציות

תמיד החזקתי מע' גיבורה אמיתית.


היא מחזיקה חבר-מאהב נשוי (טפו חולירע, אבל אני אוהבת אותה , אז סולחת לה) שבא אליה באופן קבוע ביום קבוע.


השבוע הוא לא בא.


אני רגילה שביום המסויים שהוא בא היא מתקשרת להגיד שהיא עסוקה ושאחזיק טלפון פתוח לכל מצב חירום, אם כבר מדברים על חרדות…


והנה השבוע היא התקשרה להגיד שהוא לא בא ושהיא בכלל לא שמחה.


בדרך כלל היא שומרת על שלוות נפש ראויה לציון, תמיד ביום שהוא בא. אני שואלת אותה אם היא פנויה הערב והיא תמיד אומרת שהיא עוד לא יודעת אם הוא יבוא. פחחחחח אני מפחפחת לה, אני יודעת שהוא יבוא , זה סתם דיאלוג קבוע ביננו. ואכן תמיד הוא בא.


והנה הוא לא בא. וכל שלוות הנפש וכל העמדת הפנים הלא איכפתית נסדקה לכדי מצב רוח שמזכיר אותי בימים הרעים שלי.


היא לא ישנה בלילה והיתה להם שיחת טלפון עצובה בבוקר.


ואני חושבת אם בארזים נפלה שלהבת, מה יגידו פועות הקיר?


יש לה לפחות מערכת יחסים קבועה והוא יבוא בשבוע הבא. והם ממילא נפגשים להתמזמז פה ושם במהלך השבוע ומדברים אינסוף שעות בטלפון. והיא יודעת שהוא נשוי ושיש לזה מגבלות….


אז מה אגיד אני שאין לי שום דבר קבוע ואני לא זוכרת מתי פקד את מעוני מישהו ששימח אותי מחצית ממה שהוא משמח אותה?


אמרתי לה שהקשר האחרון שהיה לי לימד אותי כמה דברים, ושאחד מהם זה שהשמיים לא נופלים אפילו אם את מחכה ובסוף נשארת לבד. וגם שתמיד יהיה עוד יום, או עוד איש.


אבל מה אני מבינה, כבר מליוני שנים לא הייתי מאוהבת.