יש כאלה שחוזרים

הנה תראו את מר פיצה. שאגב זכה לשם שלו בצדק גמור, כשביקש להפסיק שיחת טלפון ראשונה ביננו, על מנת שיוכל לאכול את הפיצה שהביא השליח בעודה חמה.


כבר אז הבנתי שמשהו מריח לא טוב. אם מישהו מעדיף להפסיק שיחת טלפון שכביכול כל כך חיכה לה על מנת לאכול פיצה, סימן שמשהו בסדר העדיפויות שלו לוקה לחלוטין.


אחר כך החלטתי להתעלם מהאינטואיציה המפורסמת שלי וחזרתי לדבר איתו אחרי שהתחנן ארוכות על נפשו.


אחר כך נפגשנו פעם אחת בקצרה. הוא היה מוזר משהו, הפגישה כולה היתה מוזרה משהו ולכן קיצרתי אותה מאד. הוא אמר שהוא נוסע לחו'ל בעניני עסקים ויצור איתי קשר לכשיחזור.


כנראה הוא לא חזר. לא הופתעתי.


רק אחרי חצי שנה בערך ראיתי אותו ליין והערתי את תשומת ליבו לכך שיהיה מנומס יותר לומר – תודה, אך לא תודה. מאשר להתפייד ככה סתם.


הוא מצידו נשבע שלא היה בארץ כל הזמן הזה ושהיה לו מקסים איתי (מה שמעיד ביתר שאת על כך שהוא מוזר לגמרי) ושהוא ישמח מאד לחדש איתי את הקשר. הגבתי בקרירות מסויימת והוא נעלם שוב.


והנה אתמול, אחרי שבטח עברה שנה מאז הקשר האחרון הוא פנה אלי פתאום, כולו לבביות ואושר, ונורא רוצה לדבר איתי, ובכלל מה שלומי, ואולי אני אכניס אותו לרשימת החברים שלי במסנג'ר ובכלל לא היה לו מחשב כמה חודשים ותשמעי יש חיים גם אחרי המחשב.


נו שיהיה.


התכוונתי להעלות אותו לרשימת החברים רק כדי לברר מה בדיוק הוא רוצה מחיי. אולי חסר לו במיידי איזה זיון או משהו דומה… ואז להכניס אותו לרשימת התעלמות ולמחוק אותו לתמיד.


אבל יצא שמשום מה לא הצלחתי להכניס אותו לרשימה שלי וההתכתבות התארכה.


ואני בכלל לא רציתי שמץ ממנה.


נו טוב, עכשיו יש לי משימה ברורה. לדבר איתו ולהגיד לו במילים שאינן משתמעות לשתי פנים שילך לחפש מי ינענע אותו, פשוט כי אני לא יודעת לא להגיד את המילה האחרונה…


ולסיום, תהיה קיומית – למה אלה שחוזרים זה לא אלה שאנחנו רוצות שיחזרו?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s