נפלאות השאנטי

פעם ערבים כמו היום היו מטריפים את דעתי.

רק לשבת בבית ולא לעשות כלום.

מצב צבירה של שעועית אפויה, שוכבת כבדה בסיר ולא מסוגלת להזיז את עצמה לשום מקום.

אבל לא היום.

ההתפתחות (או הנסיגה) הרוחנית שלי מאפשרת לי להנות מהלבד והכלום.

לדעת שלא כל יום אני יכולה להרשות לעצמי את השקט הזה. לקרוא ספר או לגלוש.

או להכנס לאמבטיה לשעה או לדבר בטלפון עד שנמאס לי.

שום דבר שדורש יותר מידי עשייה.

לאכול מרק מלפני יומים ולתהות אם הוא עדיין טוב לאכילה, ולהחליט שלא משנה כי ממילא אין לי כוח להכין משהו ולחמם זו עבודה קשה מספיק.

ללבוש את מיטב מחלצות הבית שכוללות בגדים שנופלים ממני מרוב יושן ובליה, אבל רכים ונעימים כמו שום אחר בעולם.

וברור – ללכת בלי חזיה.

לא להתאפר , לא להתבשם , לא להשתדל עבור אף אחד, מלבדי.

וההשתדלות שלי עבור עצמי היא רק שיהיה לי נעים.

ונעים לי נורא.

החירות הזאת מופלאה