אח איזה חורף

ים פרם פם פם


נוזל לי על העורף ועל המצח גם.

נדמה לי בכל אופן שככה.


מה שבטוח שהוא מאתגר את מהירות המגבים שלי ואת מהירות התגובה שלי לשינויי הקצב של המטחים. רגע מבול מעוור ורגע שני המגבים חורקים על השמשה.


ואני מתמרנת את מהירות המגבים ביד אחת ואוחזת בהגה בחוזקה ביד שניה כשאני מחליקה על שלוליות מים.


כייף נורא, אפילו במהירות לא גבוהה יש תחושה של סקי מיים.


אולי אני קצת ילדותית , אבל אני נורא אוהבת לנהוג בגשם.


אני לא מדחיקה את הסכנה בנהיגה כזו, בעיקר כשהטמבל בצומת רוצה לצאת כשאני במרחק שאינו מאפשר בלימה בטוחה בגשם (בסוף הוא החליט לא לצאת – מזל).


אבל השמיים הכהים האלה, עם העננים הכבדים , הנמוכים.


הגשם הזה שמבודד אותי מהעולם ומשאיר אותי בבדידות מופלאה בקופסת האוטו שלי.


המוזיקה מהרדיו שנשמעת אחרת לגמרי ביום גשם.


גשם גשם…. עוד!