איזה קריזה?

פרח אמרה לי שהסוסה הקבועה שלי נפצעה בריב עם הסוסה הקבועה שלה ולכן נוכל לרכב על שימי ועל איזה פונית. לא פונית גמדה אבל נמוכה יחסית לסוס רגיל. והיא מצפה שאני ארכב על הפונית כמובן.


היא מייד מיהרה להלל את הפונית ולהגיד כמה שהיא נפלאה וחזקה ומכניסה את שימי בכיס הקטן.


ברור ששתינו מתבאסות לרכב על סוס שהרגליים שלנו משתלשלות כמעט עד לרצפה. וברור שברור לה שאני זאת שאמורה לרכב על הסוס הפחות שווה.


מניאקית.


אמרתי לה שממש לא בא לי לגרור רגליים על האדמה כל הטיול ושזה מוציא לי את החשק לרכב.


היא נורא אוהבת לתמרן אנשים לעשות בדיוק מה שהיא רוצה. ואני כבר מכירה אותה מספיק כדי לא לתת לה לתמרן אותי.


אמרתי לה שאולי נבטל הכל , כי כבר לא בא לי.


אני רק חושבת על הצעדים הקטנים של הפונית ועל התחת המסכן שלי בסוף הרכיבה. לא כייף.


פוני זה לילדים שלומדים לרכב, לא לבנאדם שגמר לגדול וגדל לא רע בכלל.


כשהיא הבינה שאני עלולה לבטל את הרכיבה כולה היא התנדבה באבירות לרכב על הפונית בעצמה.


אבל זה עוד לא סגור. אני מכירה אותה והיא עוד תנסה לתמרן את זה ככה שאני ארכב עליה.


טוב, נראה מחר, אולי בשמש הנפלאה לא יהיה אכפת לי מכלום.