קר על הבוקר

וכל כך הרבה עבודה חיכתה לי, כאילו אין מחר.


ולקוחות מעצבנים, שלא משנה כמה תעשה ותשקיע ותקדיש, תמיד יהיו להם תלונות.


ואני משננת לעצמי שהלקוח, גם אם הוא טועה, אני חייבת לסתום את הפה.


וסופרת עד עשר, לא עוזר.


אז סופרת עד עשרים. לא עוזר.


מתחילה להמהם לעצמי מנטרות של שלווה, גמכן לא עוזר.


לא נורא, פיקציה אמרה שחמישי יגיע, אם אני לא אאמין לה, למי אני אאמין?