ע' סיפרה לי בהתרגשות שלפני יומיים הם גמרו יחד, והיא חשבה שהעולם מתפוצץ והיא התאהבה בו נורא , שוב, מייד.
ואני בכלל חשבתי שלגמור יחד זה קטע גברי כזה.
בעיני אין בזה שום דבר חיובי.
נשים שרוצות לגמור כמו שצריך צריכות להתרכז.
ומה לעשות, אבל קשה לנו להתרכז כשזה שמעלינו/מתחתינו/ מצדדינו (מחק את המיותר) מתנשם וגונח או אפילו אם התמזל לנו מזלנו צועק ממש.
מי שיודעת להשקיע בעצמה, מפנה לעצמה את השניות הארוכות האלה ומתרכזת רק בה עצמה ובתחושות שלה.
הצד השני הבעייתי הוא שנורא נורא כייף לראות כמה שמח את עושה למישהו. ואם את עסוקה בהתנשפויות ובגניחות שלך את מפסידה את כל החגיגה. חצי מהפנאן עצמו זה לראות/לשמוע/להרגיש (פה אין צורך למחוק כלום, שום דבר לא מיותר) איך הוא הולך ומתקרב לנקודת השיא. זה אפילו שיא קטן כל פעם מחדש לחוות איתו את שלו.
אז אני נגד.
אבל היא, זכותה לאהוב מה שהיא רוצה.
אחרי הכל היא אחת שמצטערת שכל פעם מחדש היא שוכחת לצעוק ה-ל-ל-ו-י-ה כשהיא גומרת.
מצחיקה 🙂
על קצות האצבעות 