לגמור יחד

ע' סיפרה לי בהתרגשות שלפני יומיים הם גמרו יחד, והיא חשבה שהעולם מתפוצץ והיא התאהבה בו נורא , שוב, מייד.

 

ואני בכלל חשבתי שלגמור יחד זה קטע גברי כזה.

בעיני אין בזה שום דבר חיובי.

נשים שרוצות לגמור כמו שצריך צריכות להתרכז.

ומה לעשות, אבל קשה לנו להתרכז כשזה שמעלינו/מתחתינו/ מצדדינו (מחק את המיותר) מתנשם וגונח או אפילו אם התמזל לנו מזלנו צועק ממש.

מי שיודעת להשקיע בעצמה, מפנה לעצמה את השניות הארוכות האלה ומתרכזת רק בה עצמה ובתחושות שלה.

 

הצד השני הבעייתי הוא שנורא נורא כייף לראות כמה שמח את עושה למישהו. ואם את עסוקה בהתנשפויות ובגניחות שלך את מפסידה את כל החגיגה. חצי מהפנאן עצמו זה לראות/לשמוע/להרגיש (פה אין צורך למחוק כלום, שום דבר לא מיותר) איך הוא הולך ומתקרב לנקודת השיא. זה אפילו שיא קטן כל פעם מחדש לחוות איתו את שלו.

 

אז אני נגד.

אבל היא, זכותה לאהוב מה שהיא רוצה.

אחרי הכל היא אחת שמצטערת שכל פעם מחדש היא שוכחת לצעוק ה-ל-ל-ו-י-ה כשהיא גומרת.

מצחיקה 🙂

 

 

טעות במספר

הטלפון מצלצל קצת אחרי אחת עשרה בלילה.


והקול מהצד השני שלא נשמע לחלוטין מוכר, שואל אם זה המספר של יעל.


לא זה לא, ואני אומרת לו את זה. באדיבות וחביבות, כי לפעמים יש לי את זה.


עד כמה את יכולה להיות אדיבה וחביבה כשאת אומרת שזה לא הטלפון של יעל?


כנראה שמאד, כי לא עוברות שלוש דקות, עוברת שעה ורבע ואנחנו סוגרים את הטלפון.


לא לפני שקבענו להפגש מחר לקפה.


נשמע מטורף?


לי לפחות מאד.


אבל מצד שני, אני כל הזמן זוכרת שככה חני נחמיאס הכירה את בעלה השני.


ולי, אין לי שום כוונות להתחתן שוב, אבל אולי קשר שהתחלתו לא בנט יראה אחרת?

למרות שגברת אינטואיציה לוחשת לי באוזן שאם רק אשאל, אלמד לדעת שהבחור שוחה בעולם ההיכרויות הוירטואליות.


משהו מלוטש מידי ויודע מידי את השאלות הרגילות.


אבל אין לי כוונה לתת לזה צביון של הכרויות רשת.


הוא יבוא לקפה שקבעתי ונפגש לזמן קצוב ומשם נמשיך.


או שזה יתאים או שלא.


אחרי הכל, הוא בדיוק חזר ממילואים, עם מדי שטח מלוכלכים ודרגות קצונה.


אני חושבת שהדרגות שכנעו אותי בסופו של דבר.


מה לא נעשה למען צה'ל?