החוויות של מושיקו

מושיקו כבר לא ילד.


על גיל שמונים ושלוש הוא מביט אחורה. התאלמן לפני שנתיים וחצי ויש לו חברה חדשה. החיים יפים.


בסוף השבוע הוא לקח את החברה למלון בים המלח וחזר עמוס חוויות.


להלן המונולוג.

"אז את שומעת? האוכל היה מצוין וגם קיבלתי את החדר שרציתי, באמת שהיה נחמד מאד. הייתי פעמיים בג'קוזי ובמרכז אבל זה לא העיקר.


תקשיבי טוב, הלכתי לעשות מסאז'. מה את מחייכת? עוד לא שמעת כלום. באה האישה, בלונדינית , רוסיה ואמרה לי לבוא איתה. הלכתי איתה.


נכנסתי לחדר שהיה ככה חשוך והיה שם מן דבר צהוב כזה שבתוכו נר.


היא אמרה לי להתפשט. מה עושה אדם מהישוב? מתפשט. אבל את התחתונים השארתי. והיא אמרה לי להוריד גם אותה. בטח שהורדתי… אחר כך היא אמרה לי לשכב על הבטן ושפכה עלי שמן חם, חם , כמעט רותח. ועשתה לי מס'אז בכל הגוף, מקצועית מאד היא היתה. היה ממש מצוין."

וכמה עלה?" אני שואלת


"שלוש מאות שקל, יותר מידי, אני אלך לכתוב על זה עכשיו בעיתון גיל הזהב, שידעו כולם, שלא כדאי לשלם כל כך הרבה"


"אבל היה שווה" אני אומרת " תראה איזה חיוך יש לך על הפנים עד עכשיו"


"שווה??" הוא מזדעק " אני אגיד לך מה היה שווה" הוא מנמיך את הקול מעט " אם היא היתה מתפשטת זה היה שווה!"

סוסים על כביש גהה

המחשב שלי מארח בנדיבות , אחד סוס טרויאני ואחד וירוס של דלת אחורית. מה שלא מאפשר לי לכתוב ולקרוא ולהתעדכן או סתם להרגיש חלק מהעולם או לעשות אחד מעשרות הדברים שאני עושה עם המחשב שלי כל יום אפילו בלי לחשוב פעמיים..


מה שמביא אותי במהירות האור לאישפוז.


יוצמד פסיכיאטר לכל איש מחשבים ותמיכה!


ואני מבקשת שיכירו בטראומה ודיכאון על רקע אי תפקוד המחשב במהדורה החדשה של ה DSM


יום עבודה ארוך עבר על כוחותינו אמש.


תשע שעות לייד המחשב ולא נמצא פתרון שלא יכלול פירמוט של כל הכבודה.


ביקשתי שישריינו לי חדר במחלקה הסגורה, מה שבטוח בטוח.

זה לא שאני מכורה, הנה, עובדה שלא הלכתי יותר מחמש פעמים במהלך השבת לשכנים ולחברים שיש להם מחשב שאשכרה עובד. וגם זה רק בגלל שהייתי חייבת לענות למיילים וכאלה…. טוב זה נשמע קלוש.


אבל למען האמת המחשב הפך לכל כך מרכזי בחיים שלי. מבחינת תקשורת כמו גם מוזיקה, אקטואליה, לימוד ומה לא?


וכשהוא פתאום קורס, ימח שמו,גם אז הוא מעסיק אותי. הרבה יותר מידי.


יאוש

הזורמים ברינה

"תשמעי , היא אומרת , "יש לי מישהו ממש בשבילך. נראה לי שהוא יתאים לך.דיברתי איתו די הרבה זמן ונראה לי שהוא בסגנון שלך. איש כוחות הבטחון , נשמע… נו את יודעת, כמו מישהו שתאהבי."


ככה החברה שלי הטובה והיקרה מפזרת לי שאריות.


אני לא אופטימית , אבל טיפשה. אז אני מתקשרת למספר הטלפון שהיא נותנת לי.


הוא עונה.


שיחת נימוסין קצרצרה ואז –


"אז מה את מחפשת"


"לא מחפשת כלום, קיבלתי את הטלפון שלך מחברה שלי"


"אז תראי אני ככה ואני אחרת " (לי מתחיל זמזום של שעמום באוזניים בנתיים) "ואני , את יודעת, זורם, מתאים את עצמי כזה" (אופס, אני מתעוררת בבעתה מהחלום בהקיץ)


"טוב, נדבר בהמשך" אני פולטת בזריזות ומסיימת את השיחה.


לא סובלת את הזורמים, המתאימים את עצמם אלי.


מה אין לכם אישיות משלכם?


אוף.

הטעם של החברה שלי כנראה מזעזע.


הוא לא נשמע אינטלגנטי במיוחד. ולא עושה לי את זה בכלל.


על מה לעזאזל היא דיברה איתו שעות?


מה שעשע אותה בו כל כך?


אוף.

חוויה

אז מה? את רוצה לחוות אותי שוב?


ככה הוא שאל ואני נחנקתי.


כאילו מה? אתה שמפו?


לא רוצה לחוות, רוצה להיות. עם מישהו , לא עם חוויה.


אני חושבת שהפור נפל ברגע שנאמרו המילים האלו.


עכשיו אני בוחרת מילים להגיד לו בעדינות, שלא יפגע.

חבר שלי אחד.

חבר שלי אחד. מצא לו אהבה.


התברגן איתה הביתה פנימה, שכח שיש עולם.


כבר כמעט ולא דיברנו. בשיחות המעטות שהיו הוא אמר לי שנרגע.


שטוב לו ככה, שהוא לא צריך שום דבר אחר.


חבר שלי אחד, שכח שיש לו חברים שהיו סביבו כשהיה לו קשה.


היה לו נוח בהתברגנות שלו, בבית פנימה.


שכח להקשיב ולשמוע אחרים. שקע בעצמו ובה.


חבר שלי אחד, עכשיו הוא לבד.


הכי לבד שהיה בחיים.


החברים שלו כל כך רחוקים והוא לא יכול לגשת.


אפילו הוא יודע שחברים זה לא רק כשרע.


חבר שלי אחד, יודע שהדלת שלי תמיד פתוחה והכתף שלי תמיד מוכנה.


משהו להתחיל ממנו.

המרוקאים האלה

תמיד הם מגזימים.


קחו לדוגמא את עניין הסופגניות.


אנחנו מדברים פה על בצק רווי בשמן. זוועה בכל קנה מידה גם כשזה בא בלי הריבה המגעילה שבפנים.


אז מה? אז זה אומר שאפשר לעמוד בפני סופגניה חמה וטריה?


לא.


אז אוכלים וסובלים בשקט. או ברעש, תלוי מאיזו עדה אתם.


אבל המרוקאים מגזימים. כרגיל.


כאילו, לא מספיק הבצק המשומן הזה, הם, יש להם את הקטע שלהם.


קוראים לזה ספינז', שזה סופגניה עם חור. בלי ריבה.


אבל בשביל למלא את חסרונה הלא מורגש ממילא , הם שופכים על כל סופגניה שלושה ליטר סירופ סוכר ומחזקים את נפשה באבקת סוכר או סוכר רגיל. ככה . שיהיה.


והריח הוא אותו ריח, וכשהן חמות הן נראות מפתות כמו אנג'לינה ג'ולי. נועצות בי מבט מתגרה.


ואני בפני אתגרים לא עומדת.


אז התישבתי ואכלתי.


עכשיו אני סובלת מהרעלת סוכר מתקדמת. היפר גליקמיה ברפואית רהוטה. לא נחשב אולי להרעלה , אבל בהחלט מרגיש ככה.


מזל שחנוכה נגמר!

חשדות

אולי אני חשדנית מידי.


אבל הדברים צריכים להאמר.שלא יגידו שלא היו כתובים על הקיר .


יגידו שהיו כתובים בבלוג.


נחמת טיפשים.

אז ככה:


נפגשנו פעם אחת.


הוא חשב מייד שאני מדהימה ונהדרת ונפלאה.


מייד רצה להפגש שוב, לפחות לקבוע ליום מדויק.


הבטיח להתקשר ואכן התקשר.


חשב שאמרתי לו לא להתקשר למחרת ולכן לא התקשר, זכר שאמרתי לו שאני פנויה לשיחות טלפון אחרי תשע בערב ולכן התקשר אחרי תשע בערב יום לאחר כן.


מאחר והייתי עסוקה הוא רק בירר בקצרה מה אני עושה ועם מי.


וברמת התחושה היתה לי הרגשה שזה מהר מידי.


הכל מהר מידי וחזק מידי.


יותר מידי מעניין אותו עם מי אני ומה אני עושה.


הוא רוצה להשאיר עלי סימנים כאלה שלא יעברו עד הפעם הבאה שאפגש איתו.


צחקתי ואמרתי שזה קצת כמו סימון טרטוריה, כמו כלב שמשתין מסביב והוא נעלב רק קצת.


אין לי בעיה עם סימנים.


יש לי בעיה עם הכוונה מאחוריהם.


מתי בדיוק אני צריכה לדאוג ממש?


כשהוא ינסה להגיד לי עם מי להפגש ועם מי לא?


כשהוא ינסה למנוע ממני לעשות דברים שאני תמיד עושה?


כשהוא ינסה להגיד לי מה לא ללבוש או מה כן?


ברור שכן.


אבל כרגע זה כל כך התחלתי וכל כך על הגבול.


אולי אני חשדנית מידי.


אני חשדנית מידי?

אף אחד לא רוצה להתגלח על הרגליים של מישהו אחר

פרח, החברה הגרושה שלי התחילה איזו מערכת יחסים לפני ארבעה חודשים.


היא ידעה שהוא נשוי ורצתה בהתחלה רק להנות.


אני ראיתי מייד שהיא רוצה הרבה יותר. היא לא יודעת להסתפק רק בזיונים.


היא ידעה מראש שהוא נשוי ושאין לו כוונה לעזוב את אשתו וילדיו. הוא אמר את זה הכי ברור שיש במילים הכי ברורות: אני לא מתכוון לעזוב את אשתי בחיים, לא משנה מה יקרה.


היא אמרה לעצמה ולי  – אחלה, אני נהנית ממנו, מה אכפת לי.


זיבי מה אכפת לה. היא נקרעה עם כל פעם שהוא נסע לישון לילה בבית (מה שקרה פעם פעמיים בשבוע, כל השאר הוא היה איתה) נחנקה מהמחשבה שהוא שוכב עם אשתו.


לא עזר לי להגיד לה, שזו אשתו, אם ילדיו ושהיא ידעה מראש לאן היא נכנסת. היא הכחישה את הקינאה. עד עכשיו.


חנוכה עכשיו , אשתו והילדים באו לבית הוריו והוא מבלה איתם את ימי החג.


היא מתחרפנת.


בעיקר בגלל העובדה שהיה לה יומולדת והוא לא בא אליה ביומולדת שלה.


היא הודיעה לו שככה זה לא ימשך ושהיא לא מוכנה לסבול בגללו.


דברתי איתה והזכרתי לה שהיא ידעה את תנאי החוזה שבינהם עוד מראש. ושהוא היה מאד הוגן וברור , והעיוורון הוא שלה.


לא עזר לי.


אם היא היתה יכולה להרוג אותי דרך הסלולארי היא היתה עושה את זה.


סיימתי את השיחה כדי לצאת מקו האש.


אללה יוסתור, אף אחד לא מוכן אף פעם להתגלח על הרגליים של מישהו אחר?


אמרתי לה מראש שיחסים עם גבר נשוי הם מתכון בדוק לכאב לב והיא פשוט לא הקשיבה.


למה כולם חושבים שאצלם זה יהיה אחרת?


עכשיו אני מכינה את המטאטא וכף האשפה לאסוף את הרסיסים.

דרוש מסאג'יסט!

אוף, כואבת לי הרגל מהסלסה של אתמול, השריר תפוס לגמרי.


למדנו השכבות . כאלו מהסוג הדרמטי. כאלו שאת גומרת על הרצפה. מקללת את המדריך ואת הרגע שהחלטת ללבוש את החולצה הסקסית. יכולה לשמוע את גרגרי האבק מהרצפה מתנחלים לחולצה בתוך הסיבים. והכי, יותר מהכל את מפחדת שמא הבנזוג שלך לא יהיה מספיק חזק ואת תמצאי את עצמך במיון עם גולגולת מנופצת.


"אני נורא חזק" אומר לי היבחוש בן שלולית שרוקד איתי.


הי ילד, זה שאתה גבוה נורא לא אומר שאתה חזק.


אז אני שמה מבטחי ברגל הפרטית שלי ומשעינה עליו מינימום משקל. מה שבטוח, בטוח.


אני מקווה שליבחוש כואבות היום הידיים לפחות כמו שלי כואבת הרגל. הוא התעקש לחזור על ההשכבה שוב ושוב.


טוב, אולי בגלל שזה הכי קרוב שהוא יגיע אי פעם ללהשכיב אותי….


טוב, אני סתם מתמכשפת עכשיו, הוא ילד מתוק, באמת.


אני צריכה מסאג' דחוף ברגל.


הצילו!!